פרקליטות מחוז חיפה נ' מסעוד(עציר)

גזר דין

הנאשם נביל מסעוד, הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן ושעניינן: תקיפת קטין על ידי אחראי, תקיפה בנסיבות מחמירות וכן עבירה של איומים.

אין מחלוקת, כי הנאשם נשוי והוא אב ל- 4 ילדים, כולם קטינים וביניהם קטין יליד 1988. (להלן:

"המתלונן"). הנאשם ומשפחתו התגוררו בכפר ערערה.

בתאריך 31/5/09, ישבו הנאשם המתלוננת וילדיהם במרפסת הבית; המתלונן הקטין אמר לאביו כי ברצונו לשמור על סכום כסף אותו אחז בידו; בתגובה החל הנאשם להכות את המתלונן על פניו; הנאשם לא הסתפק בכך שכן הוא הכניס את הקטין לאחד מחדרי הבית ושם המשיך להכותו; תחנוניו של הקטין ובכיו לא מנעו מן הנאשם להכות את בנו. כתוצאה מן המכות נחבל הקטין בראשו.

בתאריך 3/10/06 בשעות הבוקר בעת שהמתלונן הקטין נותר בבית הוא שבר כוס; בתגובה לכך היכה הנאשם את הקטין במכת אגרוף בפניו וכתוצאה מכך נגרמה למתלונן חבלה בשפה התחתונה.

בחודש מאי 2009 בשעות אחר הצהריים בעת שהנאשם ורעייתו המתלוננת שהו בביתם התפתח ויכוח בין השניים, במהלכו תפס הנאשם את המתלוננת בחוזקה בידה הימנית, גרר אותה לחדר השינה שלהם ושם תקף אותה באמצעות אגרופים בחזה ובפניה ואיים עליה שתישאר בחדר, כי הוא מתכוון להביא משהו ולהמשיך להכותה. המתלוננת ניצלה את העובדה שהנאשם יצא מן החדר ונמלטה מן הבית.

מתברר, כי במועד בלתי ידוע בין השנים 2002-2003 בעת שהמתלוננת הייתה בהריון התפתח ויכוח בין הנאשם לבינה, במהלך הויכוח היכה הנאשם את המתלוננת וכן גרר אותה לאורך המדרגות. על מעשים אלו חזר הנאשם בחודש יולי 2008 בעת שהנאשמת הייתה בהריון ולאחר שהתפתח ויכוח בינה לבין הנאשם, תפס הנאשם במקל של מגב והיכה את המתלוננת ברגליה.

כאמור, הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע העבירות שיוחסו לו. ראוי להזכיר, כי סנגורו של הנאשם הודיע עם פתיחת הדיון כי הנאשם ניסה לשלוח יד בנפשו; הוא אושפז במב"ן במחלקה הסגורה ובתאריך 22/9/09 על פי דרישת סנגורו, ניתנה תעודת רופא המסכמת את הטיפולים הרפואיים להם זכה הנאשם במסגרת אשפוזו, ובתעודה זו נקבע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין.

מתברר, כי בתאריך 4/8/09 ביצע הנאשם ניסיון אבדני המוגדר "חמור" בו הוא חתך את ידיו. הוא אושפז ונותח. בתאריך 6/9/09 חלה הידרדרות במצבו הנפשי והוא אושפז בהסכמתו במחלקה הפתוחה. מתברר, כי הנאשם טופל בטיפול תרופתי אשר כלל נוגדי פסיכוזה ודיכאון; בהשפעת הטיפול התרופתי השתפר מצבו הנפשי, ונקבע, כאמור, כי הוא כשיר לעמוד לדין ומבין היטב את ההליך המשפטי.

בעניינו של הנאשם נתבקש תסקיר שרות המבחן. מן התסקיר אשר הוגש ביום 15/12/09 עולה, כי המדובר בנאשם בן 40 אשר גדל במשפחה שסבלה ממחסור. הנאשם סבל מנחת זרועו של אביו אשר התקשה להתמודד עם חינוך ילדיו. קצינת המבחן ניסתה להיפגש עם המתלוננת אולם זו לא הגיעה לפגישה נוכח הצורך לטפל בילדיה. לפיכך היא שוחחה עמה טלפונית. בשיחה, כך מוסרת קצינת המבחן, תיארה המתלוננת מערכת יחסים קשה עם הנאשם, מערכת יחסים אשר לוותה באלימות מילולית ופיזית לאורך השנים. לדבריה, האירוע בו תקף הנאשם את בנם הקטין הניע אותה להתלונן נגדו במשטרה. עם זאת דיווחה המתלוננת כי תסכים לקבלו לאחר שיעבור טיפול זוגי ומשפחתי אשר יסייע לו להתמודד עם מגבלותיו.

בשיחתה של קצינת המבחן עם הנאשם, נטל הנאשם אחריות על ביצוע העבירות וביטא חרטה הנראית כנה. לדבריו, הוא חש לעיתים שאשתו, במהלך הויכוחים עמו, השפילה אותו ופגעה בכבודו.

קצינת המבחן הדגישה בתסקירה, כי ללא קבלת טיפול רציני קיים סיכוי של ממש ולפיו ישוב הנאשם לסורו. היא הציעה כי הנאשם ישולב במסגרת "בית נועם", מעון המיועד לגברים אלימים, או לחילופין למסגרת היחידה למניעת אלימות במשפחה בערערה.

בתאריך 16/2/10 הגיש שרות המבחן תסקיר משלים אודות הנאשם. מתברר, כי מצבה הכלכלי של המשפחה הורע בעקבות מעצרו של הנאשם וכי משפחת המתלוננת תמכה בה ובילדיה. המתלוננת הסכימה לשוב ולחיות עם הנאשם ובלבד שיקבל טיפול מתאים. עוד התברר, כי הנאשם נמצא בלתי מתאים למסגרת בית נועם נוכח מצבו הנפשי כפי שבא לידי ביטוי בנסיון האבדני ובטיפול התרופתי לו זכה.

בבוא שרות המבחן להמליץ על הטיפול בנאשם, התלבטה קצינת המבחן. מחד המדובר בשורה של אירועים קשים, מנגד משפחתו של הנאשם החלה לקבל טיפול בסיוע שרותי הרווחה. מאחר והנאשם עצמו הביע רצון להתחיל בטיפול, סברה קצינת המבחן כי יש להעדיף את הגישה השיקומית; הוצע איפוא להסתפק בתקופת מעצרו ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה וחצי במהלכן ישולב בטיפול ביחידה למניעת אלימות במשפחה וכן יהא במעקב פסיכיאטרי.

המעשים אשר יוחסו לנאשם בכתב האישום חמורים. הנאשם לא היסס לתקוף את רעייתו המתלוננת שעה שזו היתה בהריון, והוא אף תקף אותה באמצעות חפץ קהה. כמו כן הוא לא היסס לתקוף את בנו במקרה אחד בתקיפה אכזרית. מעשים מעין אלו ראויים לתגובה עונשית הולמת ולהעברת מסר חד משמעי ועל פיו ביהמ"ש ישמש מגן לחלשים באמצעות הטלת עונשים מרתיעים על אלו אשר מתאכזרים אליהם.

נקל לשער איזה נזק גרם הנאשם לבנו הקטין; אין ספק כי הנאשם גרם לבנו הקטין צלקות נפשיות אשר ספק אם תתרפאנה.

אכן נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן קלות; הוא עצמו חונך בדרך אלימה; בהמשך הוא טופל פסיכיאטרית לאחר החמרה שחלה במצבו הנפשי ועם מעצרו החמיר מצבו והוא אף ניסה לשלוח יד בנפשו. לזכותו של הנאשם תיזקף הודאתו באשמה, חרטתו והעובדה כי חסך מילדיו ורעייתו מפגש עם ביהמ"ש. אל מול נסיבותיו של הנאשם, על בית המשפט לראות גם את האינטרס של הציבור. (השווה: ע"פ 9218/96, פארוק גנאים נ. מדינת ישראל, תק-על, 97 (2) 546).

"על בית-המשפט לשוות לנגד עיניו את החובה להגן על שלומם של קטינים מפני פגיעות חמורות בגופם ובנפשם, בכבודם ובאישיותם המצויה בתהליכי עיצוב. פגיעה בקטינים בגיל זה מותירה את רישומה לעתיד ומהווה חלק בלתי נפרד מהווייתם של הקורבנות למשך כל ימי חייהם.

(השווה: ע"פ 1/97 עזרא דאודאי נ. מדינת ישראל, תק-על, 97 (2) 679).