פרקליטות מחוז חיפה נ' אלברט(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

על פי הכרעת הדין לאחר שנשמעו הראיות בתיק קבעתי שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו ובהתאם הרשעתי אותו כאשר על פי הראיות ששמעתי, אין לי ספק שמדובר באירוע חמור ביותר, שרק בנס ובעקבות התערבות של חבריו של הקורבן הקטין, לא גרם הנאשם למתלונן חבלות חמורות יותר, שכן ללא כל סיבה וללא כל התגרות מצד המתלונן הנאשם תקף אותו בכך שאחז בעורפו, שלף פצירה מברזל מכיסו והחל לדקור את המתלונן בפניו, וגם לאחר התערבות חבריו עדיין הוא נפצע ונגרמו לו חתכים בפניו.

הנסיבות כאמור חמורות ביותר הן בהיבט הספציפי של האירוע והן על רקע האלימות הקשה הגואה בחברה והצורך שביהמ"ש להתערב באופן משמעותי על מנת להגן על הפרטים בחברה ובמיוחד כאשר מדובר בקטינים אשר זקוקים להגנה נוספת ומיוחדת מביהמ"ש.

לא בכדי המחוקק וגם בתי המשפט לאחרונה לאור האלימות הקשה מטילים עונשים משמעותיים על מנת להעביר את המסר הצלול והברור שיש מקום לעקר מן השורש את האלימות אשר מהווה איום של ממש על עצם קיומנו כחברה במדינה .

לפיכך גם במקרה כמו המקרה שבפניי יש מקום להשית עונש משמעותי ומרתיע, ובמיוחד שהנאשם גם לאחר הכרעת הדין אינו לוקח אחריות על המעשה שעשה, ולא רק זאת, רואה עצמו כקורבן אשר לו נגרם העוול ואשר הקטינים הם אלה שהתנכלו לו, למרות שכאמור דחיתי על הסף את קו הגנתו זה.

תסקיר שירות המבחן שבפניי מצביע על נאשם עם נסיבות ייחודיות מאוד, אולם הנסיבות גם אם הן קשות לנאשם, אזי טמון בהן פוטנציאל ממשי של מסוכנות, שכן לנאשם בעיות נפשיות והוא מוכר למערכת הפסיכיאטרית מזה מספר שנים, כאשר בעברו 10 אשפוזים רובם בכפיה וחלק מתוקף צו הסתכלות, דהיינו גם המערכת הפסיכיאטרית היתה צריכה להתמודד עם הנאשם כאשר הוא אינו משתף פעולה ואינו מפנים את בעיותיו הנפשיות.

בסמוך לנסיבות ביצוע העבירה הנאשם נבדק פסיכיאטרית ונמצא שהוא כשיר לעמוד לדין, הגם שהוגדר כבעל הפרעת אישיות עם קוים אנטי סוציאליים כאשר בעברו הרחוק שימוש בסמים ואילו בעברו הקרוב גם שימוש באלכוהול.

שילוב כאמור לעיל הוא שילוב בעייתי אשר טמון בו כאמור פוטנציאל של מסוכנות והראיה שגם השירותים החברתיים של מקום מגוריו של הנאשם דיווחו על כך שמדובר באדם לא יציב מבחינה נפשית אשר שכניו ממקום מגוריו חוששים מאוד מפניו.

דהיינו גם אם לנאשם נסיבות אישיות קשות כפי שמפורט בתסקיר, אזי העובדה שהוא אינו מתמודד עם בעיותיו הנפשיות בעיקר באופן יזום אלא ההיפך מכך, רואה עצמו כקורבן שאינו אחראי כהוא זה להתנהגותו האלימה, מביאות את ביהמ"ש למסקנה שאין מקום לקחת בחשבון לקולא את אותן נסיבות אישיות קשות.

יש לציין שלנאשם הרשעות קודמות כאשר כל העבירות אשר יוחסו לו הן מסוג אלימות, וברובן נקבע שהוא אינו מסוגל לעמוד לדין בגין מחלת נפש. כלומר, עברו הפלילי מצביע על כך שהוא משתמש באלימות ונוהג באלימות והראיה הנסיבות של כתב האישום הנוכחי.

הנאשם עצור בגין תיק זה מזה כ- 10 חודשים, וכמובן שנסיבות אלה אקח בחשבון לענין העונש.

אולם איני סבורה שניתן להסתפק בעשרת החודשים כעונש הראוי ממה שציינתי כאמור לעיל, ויש מקום לקבוע עונש של מאסר משמעותי הן על מנת להרחיק את הנאשם מהחברה לה הוא מהווה סיכון והן על מנת להרתיעו מלחזור ולבצע עבירות בכלל ועבירות אלימות בפרט.

לפיכך אני גוזרת עליו את העונשים כדלהלן:

1.אני דנה את הנאשם ל- 24 חודשים מאסר בפועל החל מיום 31.5.09.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מסוג אלימות גופנית שענשה שנתיים מאסר ומעלה עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

3.אני מורה לנאשם לפצות את המתלונן ש.י. בסך של 3,000 ₪.

הפיצוי ישולם באמצעות מזכירות ביהמ"ש תוך 90 יום מיום שחרורו ממאסר.

המזכירות תמציא עותק הפרוטוקול לשירות המבחן.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.