פרקליטות מחוז חיפה נ' אלברט(עציר)

הכרעת דין

הנאשם מואשם כי תקף את המתלונן ש.י. שהינו קטין (להלן: "המתלונן"), פצע אותו באמצעות פצירה מברזל וגרם לו לחבלות של ממש בגופו.

להלן העובדות המפורטות בכתב האישום:

בתאריך 31.5.09 בשעה 07:40 או בסמוך לכך, חיכה המתלונן יחד עם עוד מספר נערים בני גילו (להלן: "הנערים") בתחנת איסוף ילדים להסעות בית הספר הממוקמת ברחוב מרבד הקסמים, שיכון דרום בזכרון יעקב (להלן: תחנת ההסעות").

בעוד המתלונן מחכה להסעה של בית הספר יחד עם הנערים הגיע הנאשם למקום, סימן למתלונן וחבריו לגשת אליו, ומשלא עשו כן ניגש הנאשם למתלונן והחל לתקוף אותו, אחז בו בעורפו, שלף מכיסו פצירה מברזל שהינה כלי חד שמסוגל לפגוע באדם, והחל לדקור את המתלונן בפניו. הנערים שנכחו במקום ניסו לשחרר את המתלונן מאחיזת הנאשם ללא הצלחה עד שבשלב מסוים הפיל הנאשם את המתלונן ארצה, ורק אז הצליח המתלונן להשתחרר מאחיזת הנאשם ולברוח מהמקום.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חתכים בפנים משמאל ובאף, וכן שריטות בפנים ושפשוף מעל ברך ימין והוא נזקק להדבקת החתכים.

במעשיו המתוארים לעיל פצע הנאשם את המתלונן שלא כדין וזאת כשהוא נושא נשק.

הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:

פציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 335+334 (א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

הנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ולא רק זאת, לטענתו הוא זה שהותקף על ידי המתלונן והנערים. הוא לא טען טענת אליבי או טענת זוטא.

פרשת התביעה

המתלונן העיד וכן הוגשו תעודה רפואית אשר הוגשה וסומנה ת/1, וכן התמונות בהן מופיעות פציעותיו כפי שצולמו במשטרה הוגשו וסומנו ת/2.

בחקירתו הראשית העיד כי הוא תלמיד תיכון באורט השומרון שבבנימינה. בתאריך 31.5.09 בבוקר הורידה אותו אמו בתחנת ההסעה לבית הספר. במקום ישנה גדר בטון והוא עם חבריו ישבו על הגדר כשהם מחכים לאוטובוס. באותה עת ירד הנאשם מ"הבלוק" בו הוא מתגורר לכיוון האזור בו ישבו הוא וחבריו. לטענתו, הוא התעלם מהנאשם, אך הלה החל להסתכל ולצחוק עליו תוך שהוא תופס אותו ושולף מכיסו חפץ ודוקר אותו בפנים באופן שנשארו לו צלקות כפי שמופיעות עד היום על פניו (ראה עמ' 6 לפרוט' ש' 21-16). הנאשם תפס אותו בצוואר באופן שהוא מחבק אותו, וביד השניה הוא דקר אותו. הוא הצליח להבחין שהוא דוקר אותו עם ברזל באורך של כ- 7 ס"מ, שלאחר מכן התברר לו כי מדובר בפצירה. הוא היה בהלם אך תפס את הנאשם בידו ובראשו, והתעמת איתו תוך כך ששניהם נפלו על הרצפה. חבריו, שהבחינו בנעשה, ניסו למשוך אותו ממנו אך ללא הצלחה, והם נאבקו על הרצפה. לבסוף הצליח להחלץ ממנו ורץ לכיוון ביתה של דודתו המתגוררת כ- 50 מטרים משם. משנכנס לביתה הבחינה כי הוא מלא בדם, ולקחה אותו לקופת חולים, שם קיבל טיפול רפואי, ולשם גם הגיעו אמו והמשטרה. במקום נגבתה ממנו עדות, והוא אף הצביע על הנאשם ומסר לשוטרים כי הוא התוקף שדקר אותו וסיפר להם את אשר ארע. לאחר מכן פנה השוטר אל הנאשם וערך עליו חיפוש. הוא עמד על כך שלא הוא או מי מחבריו, שישבו במרחק של 2- 3 מ' מאחוריו, קינטר או צחק על הנאשם.

בתצלום ת/3 אמר כי הוא מבחין בשני דוקרנים אחד עבה והשני דק. לגירסתו הוא נדקר על ידי החפץ הדק אותו הראה לו גם השוטר. בזמן הארוע הוא לא הבחין מהו החפץ אלא רק ראה כי הוא כסוף.

כתוצאה מהארוע הוא חושש מדברים חדים, מדוקרנים, ובלילה אף עוברות לו תמונות מהמקרה; קשה לו להתרכז בלימודים ובבגרויות. הוא גם ציין כי בפניו היו חתכים נוספים שנרפאו לאחר שבוע.

בחקירתו הנגדית העיד כי באותו היום ישב עם חבריו בתחנת ההסעה, כשהם יושבים כ- 3 מטרים מעליו. במקום קיים דשא היורד בשיפוע אל הספסלים. הוא העיד כי אינו מכיר את הנאשם, וציין שהנאשם יצא מביתו. מכיוון שהבחין כי הוא יוצא מאחת הכניסות, הניח כי הוא מתגורר שם (ראה עמ' 9 לפרוט' ש' 22-14). חברו י.ק. מכיר את הנאשם בשל העובדה שהם מתגוררים באותו הבניין.

הנאשם הגיע אליו, וכשהוא מולו, תפס אותו והחל לדקור אותו. הוא צעק לעברו "מה אתה רוצה ממני". חבריו נחלצו לעזרתו וניסו להפריד ביניהם, תוך שהם מושכים את הנאשם מכל הכיוונים, אך הוא לא הרפה ממנו כששניהם שכובים על הריצפה. הוא הוסיף כי תפס לנאשם את היד כדי שלא יוכל לדקור אותו. הוא חזר על כך שלא היה כל מניע לארוע, וכי הנאשם בחר לעמוד מולו ולצחוק עליו, ואז התנפל עליו והחל לדקור אותו. הוא צעק לחבריו שיקראו למשטרה, אך הוא לא יודע האם הם הזעיקו את המשטרה מכיוון שברח בסופו של דבר לבית דודתו. הוא לא שלל את האפשרות שחבריו בעטו בנאשם במהלך הארוע, אך טען כי ניסה להשתחרר מהאחיזה ולא ראה מה קורה סביבו (ראה עמ' 11 לפרוט' ש' 32-30). הוא העיד כי שמע בעבר סיפורים אודות מקרי אלימות בהם היה קשור הנאשם, וכן באותו היום שמע לחשושים כי הנה הוא יוצא מהבית.

ת/1 התעודה הרפואית שם נרשמו הממצאים חתכים בפנים שטחיים, משמאל ובאף, שריטות בפנים ושפשוף מעל ברך ימין; וכן התמונות ת/2 מחזקות את גירסתו של המתלונן באשר לנסיבות האירוע.

עדותו עניינית וברורה. הגם שמדובר בקטין, מסר את הדברים בצורה קוהורנטית ועקבית, כשהוא מתאר את הדברים אותם חווה. התרשמותי שהמתלונן אכן עבר את הארוע אותו הוא מתאר. הוא שב ותיאר את נסיבות האירוע ועמד מאחורי גירסתו בחקירה נגדית מבלי שנמצאו סתירות בגירסתו.

עולה כי היה בהלם, כמו גם במצוקה נוכח חוסר יכולתו להשתחרר מאחיזתו של הנאשם.