פרקליטות מחוז דרום - פלילי נ' אל עביד - פסקדין

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות, גרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלה ונזק, מהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, סטייה מנתיב נסיעה ונהיגה ללא ביטוח רכב מנועי.

בתשובתו לכתב האישום - הודה הנאשם בנהיגה, במיקום התאונה, במועד התאונה ובעובדה שלא היה לו ביטוח רכב. הנאשם הודה בעובדה כי נסעו עמו ברכב עוד שלושה נוסעים והודה בתוצאות התאונה, לפיהן מצא את מותו בתאונה – המנוח יוסף ג'ברין ואילו הנאשם ונוסעי הרכב נפצעו קשה.

באשר לאחריותו לתאונה – הסכים הנאשם כי סטה עם רכבו מנתיב נסיעתו, אך לטענתו אירוע זה נבע כתוצאה מגורם זר מתערב לגביו לא הייתה לו כל ציפייה או שליטה.

לטענתו, כלב או עז אשר באופן מפתיע נכנס לנתיב נסיעתו וגרם לו לאיבוד שליטה ולתוצאה הקטלנית.

לאחר ניהול הוכחות קבעתי כי רשלנותו של הנאשם היא אשר גרמה לתאונה הקטלנית ולתוצאותיה הקשות.

גרסת הנאשם לפיה גורם זר מתערב גרם לתואנה, נדחתה.

בשלב הטיעונים לעונש, טענו הצדדים באריכות תוך שהם מצרפים ראיות התומכות לשיטתם בעמדתם העונשית.

שירות המבחן למבוגרים הגיש תסקיר אודות הנאשם.

הנאשם העיד לטובתו עד אופי.

מתחם הענישה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות טרם נקבע בהלכה ע"י בית המשפט העליון.

יחד עם זאת, בהתאם לענישה הנגזרת בפועל בתיקים מסוג זה, ניתן לקבוע כי מתחם זה נע בין 6 חודשי מאסר ועד 24 חודשי מאסר בפועל, כאשר תנועת בית המשפט בתוך המתחם היא תלוית נסיבות.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל - נע המתחם הנוהג בין 5 שנות פסילה בפועל ועד 15 שנות פסילה כאשר גם כאן ההחלטה ביחס לתקופה הסופית היא תלוית נסיבות ספציפיות תוך ניתוח עיקרון ההלימה. בית המשפט ישקול את חומרת העבירה על רקע התנהגותו הספציפית של הנאשם במקרה הנתון.

לרף הרשלנות הספציפי יינתן משקל רב כאשר ברקע יבחנו גם שיקולי שיקום ושיקולים נוספים כפי שבאו לידי ביטוי בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 , אשר קבע את דרך הבניית שיקול הדעת בענישה.

אדגיש עוד כי במקביל לשיקולים לעיל תבחן תוצאת התאונה, עברו התעבורתי או הפלילי (אם קיים) של הנהג המורשע, ותק נהיגתו, שאלת נטילת האחריות מצד המורשע ונסיבות אישיות חריגות שלו (אם קיימות כאלו).

בע"פ 783/07 חאלד עתאבה נגד מדינת ישראל (להלן – פרשת עתאבה) , נקבעו ביום 23.9.07 , בהרכב של שלושה שופטים של בית המשפט העליון הדברים הבאים:

"בהכרעתנו לא ראינו לשנות מן המדיניות הבסיסית שנקבעה באופן עקבי בבית משפט זה, בעבירות חמורות של גרימת מוות ברשלנות, הגוררות מאסר בפועל (אילו היתה ההרשעה בהריגה היה כמובן המאסר צפוי להיות ממושך בהרבה). דבר זה הולם את עבירות המערער ואת התוצאה הקשה לה הביאו; ראו רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל (1996) (לא פורסם). לא למותר לציין כי לעתים הענישה חמורה משמעותית ממה שנגזר בענייננו גם בעבירות גרימת מוות; (ראו ע"פ 7434/04 חוסאם אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל (2005) (לא פורסם), בו נדחה ערעור על 30 חודשי מאסר בגין גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים."

כמו כן, בע"פ 7434/04 חוסאם אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל, (פורסם במאגר נבו) נקבעו על ידי בית המשפט העליון הדברים הבאים:

"ריבוי עבירות התעבורה והקטל בכבישים מחייב מדיניות ענישה מחמירה וזאת על מנת להילחם בנגע זה של תאונות הדרכים אשר גובה קורבנות רבים מזה זמן רב בכבישי הארץ.

העונש שהוטל על המערער מאזן את שיקולי הענישה הראויים במקרה שלפנינו והולם את הנסיבות, מכל מקום איננו חורג לחומרה במידה המצדיקה התערבותנו."