פרק ואח' נ' משולם ואח'

פסק דין

ערעור על החלטתה מיום 22.1.12 של כב' הרשמת שרון הינדה בת"א 9117-12-10 לפיה הורתה על ביטול פס"ד הפינוי שניתן כנגד המשיבות בתאריך 20.1.11, במעמד צד אחד ובהעדר הגנה.

בהחלטתה מצאה הרשמת לנכון להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד, שלא לבטל את החיוב הכספי שבפסה"ד אך לבטל את פס"ד הפינוי שניתן כנגד המשיבות, מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

בהחלטתה קבעה הרשמת כי אין המשיבות זכאיות לביטול פסה"ד "מחובת הצדק", אך מצאה שיש לבטל את פסה"ד הפינוי במסגרת שיקול הדעת של ביהמ"ש שכן מצאה בטענות המשיבות הגנה אפשרית ולו בדוחק, שיכול ותעניק להן סעד מן הצדק, לרבות דיור חלוף.

עוד צוין בהחלטה כי משיבה 2 לא נחקרה בטענה כי נתבקשו המשיבות שלא להעביר דמי שכירות עד לקבלת הודעה מהמערערים להיכן להעביר את התשלום, והודעה כאמור לא קיבלו.

מסקנתה הסופית של הרשמת הינה כי לא ניתן לקבוע, בשלב זה שאין למשיבות כל הגנה כנגד תביעת הפינוי או כל זכות לדיור חלוף וכי יש לברר את הנושא לאור הבנייה הצפויה על ידי המערערים ולברר אם הבניה מקנה למשיבות זכויות והיקפן של הזכויות.

בערעור שבפני תוקפים המערערים את החלטתה של הרשמת בכל הקשור לביטול פס"ד הפינוי בהיותם סבורים כי לאחר שנקבע כי דמי השכירות לא שולמו וניתן פס"ד כספי היה מקום להשאיר את פס"ד הפינוי בעינו ושלא לבטלו.

לא מצאתי התייחסות להארכת המועד שנתנה למשיבות.

בעיקרי הטיעון חזרו המערערים על הטענות שבכתב הערעור, תוך פירוט התנהלות העניינים ופירוט הנימוקים לערעור, הכל כמפורט במסמכים האמורים.

למרות שכתב הערעור והחלטתי מיום 20.2.12 הומצאו למשיבות ואף לאפוטרופוס של משיבה 2 ולעו"ד רוני שרעבי שייצגן בבקשה לביטול פסה"ד, לא הגישו המשיבות עיקרי טיעון וסיכום טענותיהן.

במצב דברים זה החלטתי לדון בערעור ללא עיקרי טיעון של המשיבות ושלא לקבל את הערעור רק משום שלא הוגשו עיקרי טיעון, וזאת משום אישיותן, גילן, ומצבן הבריאותי של המשיבות והן משום כלל הנסיבות והסעד המבוקש המצדיק בחינה נוספת ועניינית של העניין.

בערעור תוקפים המערערים קביעות עובדתיות של הרשמת בהחלטתה כדי לשכנע שלא היה מקום לבטל את פס"ד הפינוי וכי אין כל ממש וסיכוי לקבלת טענות המשיבות.

לא מצאתי לקבל את הטענות ולבטל את החלטתה של הרשמת.

לא ניתן במסגרת בקשה לביטול פס"ד להידרש לכל הטענות המועלות כנגד גרסתן של המשיבות, גם אם על פניו נראות הטענות כטענות של ממש.

המקום לבירור יסודי ומעמיק, בחינת מהימנות ובחינת הזכויות צריכה להיעשות במסגרת הליך של הוכחות, בדיוק כפי שקבעה הרשמת בהחלטתה.

לא ניתן להתעלם מכלל הנסיבות כאשר בוחנים את זכותן של המשיבות לקבל את יומן בביהמ"ש ולממש את זכותן החוקתית של גישה לבית המשפט כדי שהטענות תתבררנה בצורה מקיפה. בין היתר נתתי דעתי לעובדות הבאות, העולות מההחלטה:

א.המבקשות דיירות מוגנות. מבקשת 1 מתגוררת בנכס מזה 65 שנים.

ב.לא נסתרה טענת המשיבות כי שלמו את שכר הדירה כסדרו עד לפטירתו של אחד הבעלים שאז נאמר להן להפסיק לשלם משום שהנכס נמכר ויודיעו להן למי לשלם ובהמשך לא הודיעו.

ג.מבקשת 1 הינה קשישה בת 85 חולה ומרותקת למיטה ומשיבה 2 סובלת מסכיזופרניה ומוכרת ע"י המל"ל כנכה.

ד.באיזון האינטרסים בין הצדדים, אי ביטולו של פס"ד הפינוי ואי מתן אפשרות לברר את הטענות והזכויות יגרום למשיבות נזק העולה לאין שיעור על הנזק שיגרם למערערים אם יבוטל פסק דין הפינוי.