פרץ נ' מרכז אורטופדי הלל יפה ואח'

פסק דין

בחודש נובמבר 2008 אושפז התובע בבית חולים בשל פציעה בגבו, והרופא המליץ לו לרכוש חגורת גב אורטופדית.

בכתב התביעה נטען כי התובע קנה את החגורה בחנות הנתבעת לאחר שהשתחרר מבית החולים, אך מסתבר כי הרכישה התבצעה בעצם ע"י אשתו בחנות הממוקמת במתחם בית החולים והחגורה הובאה למחלקה בה אושפז התובע ע"י הנתבעת 2 שהתאימה את החגורה לגופו. החגורה נרכשה ב- 4/11/08 תמורת 990 ₪.

רק כך יכול היה התובע להשתחרר מבית החולים מבלי להינזק.

התובע השתמש בחגורה כשבועיים, ולאחר מכן פנה לחנות ושאל את הנתבעת 2 אם היא מוכנה לרכוש ממנו את החגורה כמשומשת, ולדבריו היא השיבה בחיוב והסכימה לשלם לו תמורת החגורה 500 ₪ לאחר שהחגורה תימכר.

ב- 5/4/09 הגיעה אשתו של התובע לחנות, הביאה את החגורה וקיבלה תעודת משלוח מהנתבעת בה נרשם, חגורה יד שנייה, 500 ₪.

בהמשך טלפן התובע לנתבעת שמסרה לו כי מכרה את החגורה ב- 450 ₪, והוא יוכל לקבל זיכוי על סכום זה. כיוון שאין לו מה לרכוש בחנות דרש כסף מזומן, וסורב, לפיכך הגיש תביעה זו.

בכתב ההגנה המפורט, טענה הנתבעת כי מכרה לתובע את החגורה בהנחה לא מבוטלת, וידוע לה כי התובע קיבל החזר מכללית מושלם, בסך כ- 841 ₪.

עוד היא טוענת כי לא הסכימה מיד לקבל את החגורה המשומשת, שכן אין היא נוהגת לעשות זאת, אלא שהתובע חזר מספר פעמים על בקשתו, עד שהסכימה לבוא לקראתו, והודיעה לו מראש כי יוכל לקבל זיכוי בלבד, גם זאת לפנים משורת הדין.

הנתבעת מוסיפה כי בדרך כלל היא מקבלת מחולים חגורות או אביזרים משומשים ללא תשלום, ומעבירה אותם, לאחר טיפול, כתרומה לנזקקים.

התובע לא הסכים למסור את החגורה בחינם, אף שהוא עצמו מעיד כי לא היה לו בחגורה שום צורך ואם לא היה מובטח לו סכום כסף, היה משליך אותה לפח.

עוד מוסיפה הנתבעת כי בשלב מסוים הופיעה בחנות אשתו של התובע וביקשה לקבל סנדלים על חשבון החגורה שטרם נמכרה, אך לכך סירבה הנתבעת.

בסופו של דבר אכן מכרה את החגורה ב- 450 ₪, סכום הכולל מע"מ, וכאשר הודיע לה התובע כי יוכל לקבל זיכוי על 450 ₪ טען כי אין לו מה לעשות בזיכוי שכן אשתו כבר רכשה סנדלים במקום אחר, ואין לו מה לרכוש בחנות.

למחרת התקשר גם בנו של התובע ודיבר עם הנתבעת בלשון תוקפנית תוך שדרש לקבל במזומן 500 ₪ ביד מיד.

הנתבעת הגישה לתובע חשבון נגדי לקיזוז כנגד סכום זיכוי שיפסק לו, בגין שעות עבודה להחזרת המוצר לתקינות, כולל חלקי חילוף, וזמן עבודה שנדרש למכירה הנוספת שנעשתה גם היא במחלקה בה היה מאושפז החולה.

סכום הנדרש עולה על 450 ₪ ובנוסף ביקשה הנתבעת לחייב את התובע בהוצאות עקב הטרדה.

תביעה זו מקורה ביחס יוצא דופן לטובה ובאופן החורג משורת הדין מצד הנתבעת כלפי התובע והיא זוכה לרעה תחת טובה בעצם הגשת תביעה זו.

הנני מקבלת את גרסת הנתבעת כי הבטיחה לתובע זיכוי ולא החזר כספי וגם זאת באופן חורג מדרך התנהלותה הרגילה. כיוון שהתובע סירב לקבל זיכוי וגילה את דעתו כי אין לחגורה שום ערך כספי בעיניו, ואף לא נעתר לבקשת הנתבעת לתרום אותה לחולה נזקק, אין מקום לקבל את התביעה והנני דוחה אותה ואף לפנים משורת הדין אינני מחייבת את התובע בהוצאות.

ניתן היום, כ"ד טבת תש"ע, 10 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.