המ"ש
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
|
6471-04-13
09/05/2013
|
בפני השופט:
יצחק גרטי
|
- נגד - |
התובע:
אלי פרץ
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
לפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ"), העותר להאריך לו המועד להישפט על הודעת תשלום קנס מס' 27110304501, שעניינה נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף וזאת בטענה כי שלח במועד הודעה על רצונו להישפט.
לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה לא מצאתי להיעתר למבוקש וזאת מהנימוקים הבאים:
1.בעת קבלת הדו"ח לידיו, המבקש הגיב לעבירה שיוחסה לו במילים: "לא שמתי לב"
2.בהתאם לסעיף 290א לחסד"פ היה עליו לשלוח הודעה על רצונו להישפט בדואר רשום וכך גם נדרש לעשות לפי הרשום בדו"ח שקיבל לידיו.
3.טענת המבקש כי שלח הודעה בדואר רגיל אינה נסמכת על כל תיעוד ממנו עולה שאכן היה משלוח כזה, ויתרה על כך, המשיבה עצמה מציינת שלא נמצאה ברשותה כל אינדיקציה לקבלת הפניה כאמור בדואר רגיל.
4.בפועל אין כל ראיה אובייקטיבית התומכת בטענה שנשלחה הודעה על רצון להישפט בדואר רגיל בניגוד לנדרש על פי הכתוב בדו"ח.
5.בנסיבות האמורות, ובחלוף המועד של 90 הימים מיום קבלת הדו"ח, רואים במבקש כמי שהורשע על ידי בית משפט מוסמך ונגזר דינו לתשלום הקנס המופיע בדו"ח.
6."הרשעה" כאמור, ניתנת לביטול על פי הוראות סעיף 130(ח) לחסד"פ, כפוף לקיומם של שני תנאים - הגשת הבקשה לביטול תוך 30 יום מאותה "הרשעה", וגרימת עיוות דין למבקש, אם תדחה הבקשה.
7.המבקש הגיש בקשתו לפני ביום 28.4.13 (כאשר בפועל הוגשה למשטרה ביום 24.4.13 והיא העבירה אותה לבית המשפט), ובהתחשב במועד ביצוע העבירה – 16.1.13, ניתן לראות בבקשה לביטול ההרשעה שהוגשה במועד.
8.אשר לאפשרות שייגרם למבקש עיוות דין אם תדחה בקשתו - לא שוכנעתי כי קיים סיכון כזה, שכן תגובתו בדו"ח כאמור לעיל, ללא כל הכחשה או טענה נוספת, לרבות טענת "פס ההפרדה היה דהוי", כטענתו בבקשה, מהווה בפועל הודיה בביצוע העבירה.
תגובתו כי "לא שמתי לב" מעידה שלמרות שפס ההפרדה היה דהוי, ניתן היה להבחין בו.
9.סוף דבר - לא מצאתי בבקשת המבקש לפני את הנימוקים המיוחדים הנדרשים כדי להיעתר לבקשה, כאמור בסעיף 230 לחסד"פ ואני דוחה אותה.
המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.