פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע - פסקדין

החלטה

1.החלטה זו עניינה טענתו של מר מאיר פרץ (להלן: "התובע") לקיומו של אירוע חריג בעבודה מיום 27.12.09. הטענה הועלתה במסגרת תביעה שהגיש התובע בחודש נובמבר 2010, להכיר בהתפרצות אוטם בשריר הלב מיום 29.12.09, כתאונה בעבודה.

2.עמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), היא כי יש לדחות את גרסת התובע לקיומו של אירוע חריג בעבודה מיום 27.12.09. גרסה אשר לטעמו לא הוכחה והיא עומדת בסתירה לעדויות שנשמעו בבית הדין.

3.מחלוקת זו בין הצדדים לשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה, היא בעיקרה מחלוקת עובדתית. לטעמנו, מהנימוקים שנפרט להלן, העדויות שנשמעו בבית הדין תומכות בגרסתו של התובע ולהלן נימוקנו.

4.במועד האירוע החריג הנטען – ה-27.12.09 – עבד התובע בחב' "טמפרו בע"מ", חברה לעבודות מתכת (להלן: "המעביד"), בתפקיד מסגר. ביום האירוע נשלח התובע לביצוע עבודות אחזקה במתקן שינוע פוספטים שמחזיקות החברות "רותם" ו"ים המלח" בנמל אשדוד (ראה: הודעתו של מר יעקב מזרה מיום 3.12.2011, המסומן נ/8 לתיק המוצגים של הנתבע, שורות 15-19).

5.על פי עדות התובע הנתמכת בעדותו של חבר לעבודה, העד מר מושייב לייזר, התבקש התובע באותו יום לבצע עבודות אחזקה – התקנת שלטים במתקן שינוע פוספטים בנמל אשדוד. התקנת השלטים נעשתה באמצעות רתכת ולשם כך הניח התובע וחברו לעבודה, כבלים אשר היו מחוברים בחשמל על גבי מסילה שבמתקן השינוע.

6.עבודות האחזקה אותן נדרש התובע לבצע יחד עם מר משייב, נעשות בגובה כאשר המתקן איננו פעיל וביצוען מחייב הרשאה של האחראיים במקום לביצוע עבודות.

7.על פי עדותו של התובע, בעת ביצוע העבודות במתקן ובשעה שהתובע והעד מר משייב נמצאים על גבי המתקן, הופעל המתקן והתברר כי לביצוע עבודות האחזקה לא ניתנה ההרשאה הדרושה. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש.איך אתה אומר בתצהיר שעבדת ללא הרשאה?

ת.בזמן שהמתקן התחיל לזוז, זה מתקן עם גורפים שלוקח חומר של ים המלח ומעמיס למכולות, זה משהו עם כפות כאלה, משהו מפחיד, גדול. כשזז ואנחנו היינו שם והרגשנו את הסכנה, התחלנו לברוח, התברר שהיו שם חשמלאים, אסור שהמתקן הזה יהיה מחובר לחשמל, אסור שהמתקן הזה יהיה פעיל בכל צורה שהיא כשיש עליו עובדים. אפילו עובדים שמתקרבים, אז כשהמתקן התחיל לזוז הרגשנו שמשהו לא בסדר וברחנו משם. החשמלאים שהיו שם שאלו מה אתם עושים פה, אין לכם בכלל הרשאה." עמ' 8 לפרוטוקול מיום 14.9.2011 שורות 6-12.

8.גרסה זו של התובע על ביצוע עבודות האחזקה במתקן אשר אמור היה להיות מושבת בעת ביצוע העבודות, ובפועל הופעל תוך העמדתם של עובדי האחזקה: התובע ומר משייב, בסיכון, מקבלת אישור בעדותו של מר משייב אשר בחקירתו הנגדית נשאל והשיב:

"ש. מה היה מסוכן בעבודה הזו?

ת.יש שם כמו ... לשבור חומר במקום הזה ויש שם מלא, זה מחסן מלא, יש כמו כף שצריך לקחת את החומר ולזרוק בשקית.

ש.מה היה מסוכן באותו יום?

ת.הלכנו לאכול וכשהגענו הקרונות לא היו במקום, יש לנו מזל שהקרונות לא פגעו בכבל חשמל (יש להבין כי עבודות האחזקה התבצעו על גבי מתקן עליה מסילת רכבת שעליה נעים קרונות עמוסים בפוספטים. לצורך ביצוע עבודות האחזקה הניחו העובדים על גבי המסילה כבלים של חשמל. תנועת הקרונות על גבי המסילה העמידה את העובדים בסכנת חיים, הוספה שלי-ט.מ.)". עמ' 6 לפרוטוקול מיום 14.9.2011 שורות 16-21.

9.טענת התובע לפיה מדובר באירוע חריג, מפגע בטיחותי בעבודה אשר העמיד אותו ואת חברו לעבודה בסכנת חיים וגרמה לו לסערת רגשות מקבלת חיזוק, מקום שבסמוך לאירוע בא התובע בטענות לממונים עליו. בהקשר זה סיפר מר משה דהן, מי שהיה אחד ממנהלי המעביד בזמן האירוע:

"ש.העבודה באותו יום, העבודה המסוכנת שביצע על מתקן החשמל, הוא מסר לך את הפרטים כפי שאתה מתאר בתצהיר, היה נסער, מתרגש, מדוע לא יזמת תחקיר כלשהו בעניין?

ת.הדיווח שהוא מסר לי שהיה לו ויכוח, הוא היה נסער מהויכוח. למיטב זכרוני לא דווח לי שהוא עובד בלי הרשאה או אשרת בטיחות, לא יודע." עמ' 5 לפרוטוקול מיום 14.9.2011 שורות 1-5.

10.בדומה העיד ד"ר רייכל אשר טיפל בתובע במחלקת ניתוחי לב חזה בבית החולים סורוקה, כי התובע סיפר על האירוע החריג בעבודה אשר גרם לו לסערת רגשות ולו הוא מייחס את אשפוזו ומצבו הרפואי (ראה: מכתבו של ד"ר רייכל מיום 12.8.2010 אשר צורף להודעת התובע מיום 1.5.2011). למען הסדר הטוב נציין, כי הנתבע טען כי אין לקבל את עדותו של ד"ר רייכל, משזה לא מקבל ביטוי ברישומים הרפואיים. טענה זו של הנתבע אין בידינו לאמץ, משנשאל ד"ר רייכל מדוע לא הובאה גרסתו של התובע לקיומו של אירוע חריג ברישומים הרפואיים והשיב:

"... מי שמקבל חולה במחלקה פנימית ששם יש חשיבות לזהות את המחלה ואז רושמים את האירוע. במחלקה שלנו החולה מגיע כשהוא מאובחן והוא מגיע לטיפול במחלה, במקרה של פרץ, זו מחלה של חסימת עורקים ומבחינתנו אין משמעות לסיפור. כשחולה מגיע אז שואלים אם הוא עבר אירוע לב ואז יש חשיבות לסיפור, כשהוא מגיע אלינו אנחנו יודעים שהוא עבר אירוע לב, אנחנו יודעים שהוא אחרי צינטור ואנחנו יודעים שאנחנו צריכים לנתח, לכן אנחנו לא רושמים את הסיפור..." עמ' 13 לפרוטוקול מיום 14.9.2011 שורות 6-11.