פרץ נ' גרינבוים

החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בהעדר התובעת, ביום 28/2/2011, שעל פיו נדחתה תביעת התובעת.

לטענת התובעת, היא טעתה בהבנת החלטת בית המשפט מיום 18/1/2011, שבה נקבע כי בקשת הנתבע לדחיית מועד הדיון נדחית. היא סברה כי בית המשפט דחה את הדיון.

הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו, הטעם שהתובעת מציגה לאי-התייצבותה לדיון אינו מהווה טעם מוצדק. בנוסף לכך, התביעה על פניה, חסרת סיכוי.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ולו מן הטעם שהתביעה אינה מגלה עילת תביעה טובה כנגד הנתבע.

התובעת עותרת בתביעתה לחייב את הנתבע, עו"ד במקצועו, להשיב לה סך של 5,000 ₪ אשר נגבו ממנה במסגרת תיק הוצאה לפועל שהתובע פתח בלשכת ההוצאה לפועל בשם עיריית ירושלים, בגין חוב ארנונה.

לטענת התובעת, חוב הארנונה בוטל על ידי העירייה, ולפיכך על הנתבע להשיב לה את הכספים שגבה ממנה במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

מנגד נטען על ידי הנתבע כי הוא פעל כעורך דין במקצועו, אשר ייצג את עיריית ירושלים במסגרת תיק הוצאה לפועל אשר נפתח לביצוע פסק דין שניתן נגד התובעת לטובת עיריית ירושלים, לפיכך, הרי שאין יריבות ישירה בין התובעת לבינו.

הנתבע ממשיך וטוען כי אם התובעת סבורה כי נגבה ממנה סכום ביתר במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הרי שהיא הייתה יכולה להגיש בקשה להחזרת הכספים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, שמתנהל בשם עיריית ירושלים.

סבורני כי הדין עם הנתבע. הנתבע הינו עורך דין אשר ייצג את עיריית ירושלים במסגרת תיק ההוצאה לפועל; לפיכך היריבות של התובעת אמורה להיות כנגד עיריית ירושלים.

בנוסף לכך, בהתאם לסעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, התובעת היתה יכולה לפנות בבקשה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, להשבת כספים שנגבו ביתר, כטענתה.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' חשון תשע"ב, 01 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.