פרץ ואח' נ' שלמה סיקסט ואח' - פסקדין

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב של הנהגים המעורבים בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.8.2012 בחולון.

לטענת התובע והנתבע שכנגד (להלן – "התובע") רכבו עמד בעצירה מוחלטת ברמזור, כאשר מופע הרמזור אדום. הנתבעת 2 נסעה מאחור, היא לא בלמה את רכבה ו"פגע ברכב התובע מאחור" (סעיף 3 לכתב התביעה).

לטענת הנתבעות, רכב הנתבעות נסע בנתיב השמאלי ורכב התובע נסע בנתיב הימני, כאשר "עם התקרבות רכב הנתבעות לצומת מרומזר חתך רכב התובע את רכב הנתבעות בחדות ובמהירות סטה ממסלול נסיעתו הימני לתוך מסלול נסיעת רכב הנתבעות ונעצר לפני רכב הנתבעות, וגרם לתאונה" (סעיף 2 לכתב ההגנה).

לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות, החלטתי להורות על דחיית התביעה וקבלת התביעה שכנגד; להלן הנימוקים אשר הביאו אותו למסקנה כאמור:

גרסת הנתבעת 2 עדיפה עלי על פני גרסת התובע, מאחר והיא הייתה סבירה יותר בנסיבות העניין, עקבית, נתמכת בהדגמה ברורה ועולה בקנה אחד עם חומר הראיות – הודעת הנתבעת 2 לנתבעת 1 ותמונות הרכבים המעורבים בתאונה;

הנתבעת 2 דיווחה לנתבעת 1 על התאונה ביום 27.8.2012, ארבעה ימים לאחר קרות התאונה; גרסתה העובדתית שנטענה בהודעה כאמור נטענה גם בדיון, ללא סתירות כלשהן; ההדגמה שערכה הנתבעת 2 הייתה בהתאם לתיאור נסיבות קרות התאונה בהודעה לנתבעת 1; התובע, עם זאת, דיווח לחברת הביטוח מטעמו על קרות התאונה רק ביום 11.9.2012, כשבועיים לאחר מועד קרות התאונה. עדותו של התובע בדיון אומנם תואמת את הגרסה שנטענה בהודעתו לחברה הביטוח, אולם גרסתו אינה עולה בקנה אחד עם תמונות הנזק, כאשר משקלה של הודעתו לחברת הביטוח נמוך ממשקל עדותה של הנתבעת 2, זאת לנוכח מועד העלאת הגרסה על הכתב – כשבועיים לאחר התאונה;

הראיות המשמעותית ביותר על-פיהן מצאתי מקום להעדיף את גרסת הנתבעת 2 על פני גרסת התובע הן תמונות כלי הרכב המעורבים בתאונה: מוקד הנזק ברכב התובע היה בחלקו האחורי משמאל; מוקד הנזק ברכב הנתבעת 2 הוא בחלקו הקדמי מימין. מוקדי הנזק אינם מתיישבים עם גרסת התובע והם עולים בקנה אחד עם גרסת הנתבעת 2 באשר לנסיבות קרות התאונה ועם ההדגמה שערכה הנתבעת 2 בפני באמצעות רכבי הדגמה;

עיקר העדויות והראיות תומכות בעמדת הנתבעת 2. בהודעתו לחברת הביטוח ציין התובע שברכב הנתבעת 2 נסעה גם אמה. אני זוקף לחובת הנתבעת 2 את העובדה שעדה רלבנטית מטעמה לא התייצבה לדיון. עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של העניין, לנוכח הראיות הנוספות שהוצגו לפניי בדיון, לא מצאתי שיש במחדלה כאמור של הנתבעת 2 מלדאוג להתייצבות אמה לדיון כדי להטות את הכף. לפיכך, על אף ההימנעות מזימון האם למסור עדות, הגעתי למסקנה שדין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל.

אשר על כן, התביעה העיקרית – נדחית; התביעה שכנגד – מתקבלת (ביחס לעיקר הסכום שנתבע); אני מחייב את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 7,186 ₪ (שיעור הנזק הישיר ושיעור שכר טרחת השמאי) בתוך 30 יום בצירוף אגרת משפט ע"ס 72 ₪ (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק).

לא הונחה תשתית עובדתית לביסוס נזק לא ממוני על כן אינו פוסק פיצוי בגין נזקים נטענים כאמור.

בנסיבות העניין, כאשר התובעת שכנגד נמנעה מלדאוג להתייצבות עדה רלבנטית מטעמה לדיון, איני עושה צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: