פרץ ואח' נ' מרזיאק ואח'

פסק דין

תביעה כספית לפיצויים בגין נזק שנגרם לרכב עקב תאונת דרכים.

התובעת 1 היא זו שנהגה ברכב בעת אירוע התאונה (להלן: "הנהגת"). התובעת 2 הינה הבעלים של הרכב (להלן: "התובעת").

לטענת הנהגת, ביום 25/10/2009 היא נהגה ברכב בצומת הר הצופים בירושלים. לפתע רכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 1, פגע בה בעוצמה מאחור. לטענת הנהגת, הנתבע 1 נהג ברשלנות ובחוסר זהירות משלא שמר מרחק מרכבה; נהג במהירות מופרזת בהתחשב לתנאי הדרך; לא שם לב ולא נהג כפי שנהג סביר ומיומן היה נוהג בנסיבות המקרה.

הנתבע 1 שכר את הרכב שפגע ברכב התובעות מהנתבעת 2 שמשמשת חברה להשכרת רכב. הנתבעת 3 ביטחה את הרכב שפגע ברכב התובעת.

הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה מטעמו ולא התייצב לדיון.

הנתבעות 2 ו-3 טענו בכתב הגנתן כי הן נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצידו של הנתבע 1 אשר סירב למסור להן פרטים אודות המקרה. לטענתן, לנוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד הנתבע 1, הרי שאין להטיל עליהן אחריות בגין התאונה.

נציגי הנתבעות 2 ו-3 הודיעו במהלך הדיון כי אין להן גרסה נגדית כנגד גרסתן של התובעות, אולם ביקשו לא להטיל עליהן כל אחריות בגין התאונה אלא להטיל את מלוא האחריות על שכמו של הנתבע 1, וזאת לנוכח אי שיתוף הפעולה מצידו.

התובעות טוענות כי יש להטיל אחריות אף כנגד הנתבעות 2 ו-3. לטענתן, התובע 1 מהווה שלוח של הנתבעות. כמו כן, הנתבע 1 נהנה מהביטוח של הרכב שבגינו הוא שילם תמורה במסגרת דמי השכירות ששולמו לנתבעת 2.

כאמור, הנתבעות 2 ו-3 מסכימות שינתן פסק דין כנגד הנתבע 1. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון. לפיכך, דין התביעה כנגדו להתקבל.

השאלה שנותרה תלויה לפנינו היא: האם יש מקום בנסיבות המקרה, להטיל אחריות אף כלפי הנתבעות 2 ו-3?

לדעתי, בעיקרון, בעלים של רכב נושא בחובת זהירות כלפי אנשים שעלולים להיפגע מהשימוש ברכב ע"י אדם אחר. השאלה בענייננו היא, אם בנסיבות העניין קיימת אף חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת 2 כלפי התובעות ואם חובה זו הופרה בנסיבות המקרה.

לדעתי, אומנם קשה בנסיבות העניין להטיל אחריות על הנתבעת 2 בגין עצם אירוע התאונה, שכאמור אירעה שעה שהנתבע 1, ששכר את הרכב ממנה, הוא זה שנהג ברכב, אולם, לדעתי הנתבעת 2 נושאת באחריות לכך שכתוצאה ממחדל שלה, על ידי אי-בירור נסיבות התאונה בשעת מעשה, לאחר שהנתבע 1 החזיר את הרכב לידיה, היא פגעה בסיכוייהן של התובעות לגבות את הפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכבן על ידי הנתבע 1 באמצעות רכבה של הנתבעת 2.

לדעתי, הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח עיסוקה של הנתבעת 2 כחברה להשכרת רכבים, שיש לצפות ממנה שתערוך תיעוד ומעקב מתאים לתאונות המתרחשות על ידי רכבים שהיא משכירה לכל דכפין. לנוכח האמור, סבורני כי הנתבעת 2 הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעות, כאשר לא פעלה לבירור נסיבות התאונה עם הנתבע 1.

בנסיבות אלה, ומשאין חולק כי הנתבעת 2 נהנית מפוליסת הביטוח של הרכב שהופקה ע"י הנתבעת 3 (להבדיל מהנתבע 1 לגביו נטען פטור מכיסוי ביטוחי לנוכח חוסר שיתוף פעולה) , הרי שלא יעמוד לנתבעת 3 פטור מחבותה הביטוחית כלפי הנתבעת 2, וכפועל יוצא מכך, גם כלפי התובעות.

לנוכח האמור, אני מוצא את הנתבעות 2 ו-3 אחראיות לפיצוי התובעות בגין הנזק שנגרם לרכבן. אין בהטלת האחריות על הנתבעות 2 ו-3 כדי לגרוע מזכותן לתבוע את הנתבע 1 בגין אחריותו כלפיהן בנסיבות הענין, על פי עילה מתאימה בדין. למותר לציין כי הנתבעות 2 ו- 3 אף יכלו להגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1 במסגרת תביעה זו.

אשר לשיעור הפיצויים: כאמור, הנתבעות 2 ו-3 לא הציגו כל גרסה נגדית לגרסת התובעות. הנתבעות אף ויתרו על חקירתן של התובעות על גרסתן לאירוע התאונה(ראו עמ' 6 לפר' הדיון, שורה 5). התובעות צירפו לכתב התביעה חוו"ד שמאי וכן חשבונית שהופקה על ידי המוסך שבו נעשה התיקון לרכב, התואמת למה שמופיע בשמאות.

לנוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעות: סך של 6,051 ₪ בגין תיקון הנזק; סך של 798 ₪ בגין שכר שמאי; סך של 75 ₪ בגין אגרת בית משפט וסך של 500 ₪ בגין הוצאות אחרות ועוגמת נפש.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ב תמוז תש"ע, 04 יולי 2010, בהעדר הצדדים.