פרץ ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה - פסקדין

פסק דין

1.ביום 17.07.07 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת על פי בקשתה בגין חובות מוצהרים בסך כולל של 315,340 ₪ ל- 8 נושים ונפסק לה תשלום חודשי בסך 300 ₪ החל מיום 01.07.07. ביום 17.10.07 ניתן צו כינוס לנכסי החייב על פי בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך כולל של 140,592 ₪ ל- 10 נושים ונפסק לו תשלום חודשי בסך 400 ₪ החל מיום 01.11.07.

ביום 11.05.08 מונה עו"ד זיסמן כמנהל מיוחד לנכסי החייבים.

נגד החייבת הוגשו 5 תביעות חוב בסך כולל של 318,724 ₪ ונגד החייב 5 תביעות חוב בסך כולל של 64,839 ₪. לא נתבעו חובות בדין קדימה.

2.בתצהיר המצורף לבקשת פשיטת הרגל הצהיר החייב, שהסתבכותו הכלכלית החלה כשמכר את בית המגורים ברחוב הארגמן 172 בעתלית לאדם בשם ציטרונוביץ עמו חתם על זכרון דברים לפיו יימכר הבית בסכום של 215,000$, אולם מר ציטרונוביץ הפר את זכרון הדברים. בהסתמך על זכרון הדברים, הוא עצמו התחייב לרכוש דירה אחרת, התחייבות אותה נאלץ להפר ולשלם 20,000$ פיצוי מוסכם. כמו כן טען החייב, כי בתקופה שממועד מכירת הדירה ברחוב הארגמן ועד רכישת בית המגורים הנוכחי ברחוב הלוחמים 99, הוא נאלץ לשכור דירה אחרת במשך כ- 5 שנים. בתקופה זו היה מובטל למשך פרקי זמן ארוכים ואף טיפל באשתו הסובלת ממחלות שונות. על פי הסכמי המכר שהמציא החייב, הדירה ברחוב הארגמן נמכרה ביום 02.07.98 ואילו הדירה ברחוב הלוחמים 99 נרכשה ביום 19.03.02 ונמסרה לחזקת החייבים ביום 30.09.02. לטענת החייב בחקירתו, הוא שיפץ את הדירה ברחוב הלוחמים בסכום של כ- 100,000$, שמומן מההפרש בין מחיר הדירה ובין הכספים שנותרו בידיו לאחר המכירה.

3.מסקנות המנהל המיוחד (מיום 09.09.08) הן כי טענת החייב בנוגע לסיבת ההסתבכות הכלכלית, לפיה היה מובטל תקופה ארוכה בעודו משלם שכירות, התבררה כלא נכונה, שכן במהלך התקופה (מאז 1998 ועד 2002) על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי היה מובטל כארבעה חודשים בלבד. החייב הודה בחקירתו שלא שילם את מס הרכישה בגין הדירה שרכש. טענת החייב לגבי שיפוץ הבית החדש בהפרש המחירים בין הבית שנמכר ברחוב הארגמן לבין הבית שנרכש ברחוב הלוחמים לא הוכחה שכן לטענת החייב אין בידיו קבלות שיש בהן כדי להעיד על עלות השיפוץ ועל שכירות. החייבת לא עבדה, ולמרות זאת רוב הפעילות הכלכלית של התא המשפחתי בוצעה מחשבונה, כאשר אין הכנסה בחשבון ממנה ניתן לפרוע את החובות. המנהל המיוחד הסיק כי יצירת החובות נעשתה בידיעה משותפת של בני הזוג. החייבת לא נחקרה, עקב טענת החייבים שהיא אינה יכולה להיחקר בשל מצבה הרפואי. המנהל המיוחד הסיק כי החייבים לא הוכיחו שחובותיהם נוצרו בתום לב.

4.בחוות דעת הכונס הרשמי מיום 21.12.08 הצטרף הכונס הרשמי לעמדת המנהל המיוחד וקבע כי לפי הממצאים שהתגלו בתיקי החייבים, פעילותם הכלכלית היתה נגועה בחוסר תום לב, כדלקמן:

א.החייב התנער בחקירתו מחובותיו תוך שהוא טוען שהחובות נוצרו על ידי אשתו, החייבת.

ב.רוב פעילותה הכלכלית של המשפחה נעשתה מחשבונה הפרטי של החייבת בבנק לאומי באופן של משיכת שיקים רבים, תוך שהיא יודעת מראש שלא יהיה להם כיסוי הואיל ולא היתה לה הכנסה או מסגרת אשראי מספיקה לכיסוי הוצאותיה.

ג.החייבת לא יכולה היתה להיעזר בבעלה לצורך כיסוי החובות מאחר והוא נקלע לחובות בשנים 1994-1998 ואף לאחר מכן.

ד.ממצאי המנהל המיוחד מגלים כי החייבת ובעלה שיתפו פעולה ביצירת החובות.

ה.החייבת ובעלה הערימו קשיים בחקירה ולא המציאו את כל המסמכים שהתבקשו להמציא.

לפיכך הצטרף הכונס הרשמי לעמדת המנהל המיוחד לפיה אין להכריז על החייבים כפושטי רגל ויש להורות על ביטול צווי הכינוס על מגבלותיהם.

5.ביום 08.03.09 הגישו החייבים תגובה לחוות דעת הכונס הרשמי. לטענת החייבים בתגובתם, החייבת לקתה באירוע מוחי והיא נמצאת במעקב פסיכיאטרי שוטף מזה שנים וסובלת מהפרעות בתפיסה, תחושות רדיפה, שיפוט פגום ותובנה חלקית למצבה. להוכחת טענתם זו, צירפו התובעים לתגובתם מכתב מיום 27.01.09 החתום על ידי ד"ר אלה סימיניובה, מומחית לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה, לפיו החייבת נמצאת במעקב מיום 23.01.07 והופנתה על ידי רופאת המשפחה בגין מצב פסיכוטי. נאמר שבמצבה הנוכחי היא אדישה והתמצאותה תקינה. בעת הבדיקה אינה מגלה הפרעות בתפיסה, ויש לה שרידים של מחשבות שווא של יחס ורדיפה כלפי הסובבים ללא השפעה על התנהגותה, אינה מגלה מחשבות אובדניות אולם כושר השיפוט פגום והתובנה למצבה חלקית. החייבת סובלת אף ממחלת הקרוהן ובעיות לבביות. החייבת מוכרת כבעלת אי כושר עבודה בשיעור 100%. לטענת החייבים, האישור מוכיח שמצבה הנפשי והבריאותי של החייבת אינו מאפשר את חקירתה.

לטענת החייבים הפעילות בחשבונה של החייבת התקיימה כיוון שהכספים ממכירת הבית ברחוב ארגמן הופקדו לחשבונה, והכספים שימשו את החייבים למחייה, וכך, למרות שהחייבת אינה עובדת, היתה הכנסה בחשבון. טענה זו עומדת בסתירה לטענת החייב בחקירתו לפיה השתמש בכספי המכירה כדי לקנות את הבית ברחוב הלוחמים ובהפרש המחיר כדי לשפצו.

כמו כן טוענים החייבים כי העתק דו"ח המעסיקים מהמוסד לביטוח לאומי מוכיח כי החייב היה ללא עבודה משך 20 חודשים לפחות בין שנת 1998 לשנת 2003, ולא כפי שאמור בדו"ח המנהל המיוחד. על פי דו"ח המעסיקים מאת המוסד לביטוח לאומי שצורף לתגובת החייבים, עולה כי החייב היה מובטל בין יוני לאוגוסט 1998 וכן בחודש אוקטובר 1998. מלבד חודשים אלה, רשומים בדו"ח מעסיקים ששילמו עבור החייב דמי ביטוח לאומי בכל החודשים.

לגבי הנכס בו החייבים מתגוררים, טוענים החייבים כי ביתם אינם ראוי למגורים, מלבד חלק מקומת הקרקע, הוא משועבד לבנק לאומי ושוויו לכל היותר 145,000$. לטענתם, בריח התיכון בקריסתם הכלכלית הוא הפרת ההתחייבות לרכישת בית מגוריהם ברחוב הארגמן ולחייבים פסק דין לטובתם על סך 280,000 ₪. החייב הציע לשלם 20,000 ₪ נוספים לקופת הכינוס לצורך קבלת ההפטר, כפי שפירט בהצעת ההסדר המשופרת שצורפה לתגובה.

6.הנושה, בנק לאומי לישראל בע"מ השיב על תגובת החייבים והתנגד להפטר החייבים מחובותיהם וביקש את ביטול צו הכינוס. לטענת הנושה, אשר הגיש תביעת חוב בסך 274,858 ₪ לתיק החייבת, החייבים לא הציעו להעמיד את בית מגוריהם למכירה לצורך העברת התמורה לקופת הכינוס ולפיכך אין לקבל את הצעת ההסדר שלהם.

7.בתגובת הכונס הרשמי מיום 25.05.09 נטען כי החייבים לא המציאו מידע חדש בנוגע למצבה הרפואי של החייבת, או מסמכים המאשרים כי החייבת אינה יכולה להיחקר. כמו כן לעניין זה בשלהי שנת 2006 השיבה החייבת לשאלון שנשלח אליה מבנק לאומי, ממנו עולה שהיא מסוגלת לענות לשאלות.

כמו כן נטען כי החייבים לא מסרו בתגובתם לחוות הדעת מידע חדש בנוגע לאופן היווצרות החובות אשר יש בו כדי לשנות מעמדת הכונ"ר.