פרץ ואח' נ' חברת דן אוטובוסים ואח'

פסק דין

בפני תביעה ע"ס 31,900 ₪ בעילות של הטרדה מינית , תקיפה מילולית והוצאת לשון הרע.

עובדות הרקע:

התובעים , בני זוג , עלו לאוטובוס של הנתבעת 1 נהוג בידי הנתבע 2 בתחנת דיזנגוף סנטר בתל אביב.

לאחר שהתובע 1 העיר לנתבע מס' 2 ( להלן: "הנהג" ) על אופן נהיגתו החל הנהג לתת דרור לדעותיו ההומופוביות .

בשלב מסוים התובעים הקליטו את דברי הנהג וההקלטה הוצגה בפני . הנהג לא הכחיש את הדברים שאמר . מההקלטה ניתן להבין כי הנהג השתמש בביטוי " הומויים זו מחלה " , " אתה מסכן , אני באמת מרחם עליכם . זו מחלה מה שאתה עושה , זה מחלה".

לטענת התובעים נאמרו דברים נוספים כגון "נושכי כריות" ו "סיסי" אולם ביטויים אלו לא באו לידי ביטוי בהקלטה שהוגשה לבית המשפט.

הדברים נאמרו בנוכחות נוסעים נוספים ואף לטענת הנהג הייתה נוסעת מבוגרת אשר שמעה את השיחות ולא הגיעה לעדות מפני שהתובעים איימו עליה.

המסגרת הנורמטיבית:

הבסיס המשפטי לחיוב הנתבעים בפיצוי נמצא בשתי הוראות חיקוק כדלקמן: האחת, הינה סעיף 3 (5) לחוק למניעת הטרדה מינית , התשמ"ח- 1998. סעיף זה  מגדיר, בין היתר, הטרדה מינית כ- התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.

החוק למניעת הטרדה מינית קובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪.

הוראת החוק הנוספת הינה חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. בסעיף 2 לחוק היסוד נקבע כי: "אין פוגעים בכבודו של אדם באשר הוא אדם" (סעיף 2) וכי "כל אדם זכאי להגנה... על כבודו" (סעיף 4). כבר נפסק שיש להחיל את הזכויות המוגנות בחוק היסוד גם במשפט הפרטי באמצעות פקודת הנזיקין – הפרת חובה חקוקה ופגיעה בכבוד האדם מהווה עוולה חוקתית.

דיון ומסקנות :

שמעתי את גרסאות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם . לאחר ששמעתי את התובעים אני נותן אמון בגרסתם ואני מעדיף אותה על פני גרסת הנהג אשר אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר.

התובעים העידו עדות רציפה, עקבית ונטולת סתירות אותה תמכו בקלטת שצילמו. מנגד גרסתו של הנהג לא הייתה אמינה בעיניי כלל וכלל . היא נשענה רק על עדותו . התקשתי להאמין לדברי הנהג כי הרגיש מאוים על ידי התובעים אשר לבשו גופיות וחזרו מחדר הכושר. אני נוטה להאמין לתובעים שהנהג אמר להם דברים נוספים מעבר לאלו שהושמעו בקלטת . כמו כן אינני מקבל את גרסתו של הנהג לפיה נוסעת מבוגרת לא הופיעה לדיון מאחר והתובעים איימו עליה. אילו היה אמת בגרסתו הנהג היה יכול לפנות למשטרה או להגיש תלונה בסמוך לסיום הנסיעה.

הימנעותו של הנהג מלעשות כן והימנעותו מלהביא את העדה הנ"ל לעדות פועלים לרעתו, שכן עדותה של העדה דנן אשר יכלה לשפוך אור על גרסתו.

לסיכומו של דבר, השתכנעתי כי הדברים המופיעים בקלטת וכן האמירות הנוספות שצוינו על ידי התובעים, להם האמנתי, אכן נאמרו על ידי הנהג .

אני סבור כי הנהג כנותן שירות לציבור חייב לכבד את נוסעיו מכל הסוגים ואסור לו להעליב אותם .

לטעמי התנהגות הנהג במקרה שלפני עולה כדי ביזוי והשפלה על רקע נטייה מינית וכן מהווה פגיעה בכבוד האדם של התובעים .

הדברים שנאמרו ביחס לנטייתם המינית של התובעים כמחלה פוגעים בצורה קשה וחמורה בכבודו של אדם באשר הוא אדם , חותרים תחת אושיותיה של חברתנו ועומדים בניגוד משווע לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית .