פרץ ואח' נ' אביטן

פסק דין

בפני תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע , תשכ"ה -1965 ( להלן- "החוק").

א. רקע עובדתי;

התובעים והנתבע חברים באגודה השיתופית מושב צוריאל( להלן "האגודה") ; התובע מס' 1 והנתבע עסקו בעברם בפעילות ציבורית בענייני האגודה לרבות חברות, בתקופות שונות, בוועד היישוב שמנהל את ענייני האגודה. להלן ולשם קיצור : " פרץ" , "חווה" ו "אביטן".

במהלך השנים התגלעו בין פרץ לאביטן חילוקי דעות על רקע ניהול ענייני האגודה , והתרשמתי שנוצרה יריבות אישית מרה ביניהם, יריבות שהביאה לכך שחרצובות הלשון הותרו -כפי שמעיד פסק דינו של בית המשפט בקריות בתיק קודם ביניהם שמספרו 6269/01 , בו התעמר הנתבע בלשונו בתובע , כעולה על רוחו.

ההליך הקודם;

פרץ הגיש בשנת 2001 תביעה כנגד אביטן בעילה לפי חוק איסור לשון הרע. פסק הדין ניתן ביום 17/2/2004 על ידי כבוד השופטת כאמלה גדעון, על פי ניתן לחלק את הפרסומים שנידונו על ידה ל שלוש קטיגוריות.

הראשונה – שירה שנכתבה בידי אביטן שכותרתה פרץ; באותם פרסומים -תחת קטגוריה זו, נכללו דברי בלע וכינויי גנאי שבית המשפט הגדירם לשון רע.

השניה- פרסומים לפיהם מייחס אביטן לפרץ התנהגות עבריינית (איום ברצח) ופרסום שנגע לחשד להפללת אדם אחר. גם כאן בית המשפט מצא כי הטחות אשמה זו היא לשון הרע של ממש וקבע כי לאביטן לא עומדת כל הגנה.

השלישית- "פרשת האנטנה בישוב" שעלתה שוב בפני במסגרת ההליך הנוכחי. שם, קבע בית המשפט, שלא הוכחה טענת אביטן כי פרץ התעשר שלא כדין וקיבל טובת הנאה על חשבון בריאות תושבי הישוב, ובהעדר כל הוכחה לטענה זו, קבע בית המשפט שטענה זו מהווה לשון הרע.

בית המשפט חייב את אביטן בפיצוי נאות עבור לשון הרע שהפיץ.

התרחשות לאחר פסק הדין;

כאמור לעיל, אביטן הוא חבר האגודה, והוא גם, כעולה ממכלול הראיות שהובאו בפני, נושה של האגודה על פי פסק דין של בית משפט. נוכח חדלות פירעון האגודה מונה לאגודה משקם על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי משפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים). המשקם אישר הסדר נושים בין הנושים לאגודה בהסכם מעטפת ואף נתן פסק דין לעניין חוב חברי האגודה, לאחר שחברי האגודה שילמו אישית את חלקם בחוב שנקבע לפירעון בהסדר המעטפת.

האירועים ביחס לפסק המשקם ( אישור הסדר המעטפת ופסקי דין עבור חברי האגודה) אירעו בסמוך לאחר מתן פסק הדין הקודם כעולה מהמסמכים שהונחו בפני . כך למשל ממוצג נ/12 ניתן ללמוד על אישור הסדר המעטפת ביום 23/2/04 וביום 6/2/06 ניתן פסק דין סופי לפי סעיף 27 לחוק ההסדרים.

אביטן עתר למינוי חוקר בהתאם לסעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות , לרבות פניה לערכאות משפטיות לצורך מינוי חוקר. הפניה למינוי , מבחינת ציר הזמן הינה לאחר מתן פסק הדין הקודם בין הצדדים כאן.

ביום 9/11/06 החליט עוזר רשם האגודות השיתופיות לקבל את בקשת אביטן ומינה חוקר בהתאם לסעיף 43 לפקודה, ובהחלטת המינוי , הוסמך החוקר לבדוק את טיעוני הנתבע : ביחס להקמת שתי אנטנות בישוב וגובה התמורה, בדיקת חוקיות קבלת החלטות האסיפה הכללית בתקופה שצוינה בהחלטה ואי יישום מסקנות דו"ח חקירה קודם ומחיקת חובה של אחת מחברות האגודה.

ביום 19/11/07 ניתן על ידי רו"ח כרם דו"ח חקירה ביחס למושב צוריאל ובו התייחסות לטענות אביטן.

האגודה השיתופית ומצב ניהולה;

מושב צוריאל מאוגד כאגודה שיתופית. בדומה לשותפויות עסקיות המוכרות לכולם, גם מטרתה המרכזית של האגודה השיתופית היא שחבריה יוכלו לפעול ביחד להשגת האינטרסים המשותפים של כלל החברים כפוף לעקרונות של הדדיות, טיפוח החיסכון עזרה עצמית ועזרת גומלין , כדי להביא לידי שיפור תנאי חייהם, עסקיהם ושיטות הייצור שלהם (ראו סעיף 4 לפקודה).

האגודה השיתופית שואפת, על-כן, "לשוויון בזכויות ובטובות ההנאה המוענקות לחברים" היא מבוססת על קשר אישי בין החברים. היא מבקשת לקיים עזרה הדדית בין חבריה. עקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד היחסים הפנימיים שבין החברים ובינם לבין האגודה. "מושב עובדים הוא צורת חיים המושתתת על עקרונות השוויון, העזרה והאחריות ההדדית, וקיום חיים ושירותים לטובת כלל החברים..." התופעה הקואופרטיבית היא חלק מהמפעל הציוני. ראו ע"א מס' 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ו נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי ( ניתן ביום 15/08/1991).