פרעתי מזונות - חיוב בגין בית ספר פרטי, הוצאות חינוך ורפואיות חריגות - חיוב בהסכמת הורה - פסקדין

בפניי טענת פרעתי ובקשה לעיכוב הליכים שהגיש החייב בתיק. החייב טען בבקשתו כי תיק ההוצל"פ נפתח ע"י הזוכה בטענה כי קיים חוב הנובע מאי תשלום דמי מזונות עבור שני ילדיו  בעבור השנים 1998-2009 וכן חובות בגין אי תשלום דמי מנוי למועדון ספורט, טיפולי פנים, טיפולי אורתודנטי, לימודים בביה"ס אנקורי ופסיכולוגית חינוכית.

לטענת החייב הזוכה לא המציאה מסמכים לביסוס דרישותיה הנ"ל.

לטענת החייב דמי המזונות שולמו במלואם בעבור המועדים הנטענים, אך משעברו שנים רבות אין בידיו האישורים להוכיח טענתו כמו גם הטיפולים האורתודנטים. כמו כן אישר כי לא שילם עבור מועדון הספורט עקב אי המצאת מסמכים כנדרש מצד הזוכה והביע נכונות מצדו לשלם רק עבור מינוי לילדים שאינו חלק ממינוי משפחתי הכולל את הזוכה. עוד אישר כי לא שילם בעבור לימודי הבן, X, בבה"ס הפרטי "אנקורי" אשר נעשה על דעת הזוכה בלבד חרף התנגדותו.

לדבריו טיפולי הקוסמטיקה לבן, X, נעשו על דעת הזוכה בלבד חרף התנגדותו ולכן אינו חב בתשלומים - מה גם שאין עסקינן בטיפול רפואי.

החייב טען כי מכוח פסק הדין בין הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בת"א ביום 15.06.97 (להלן: "פסק הדין") אין הוא חב בנטען כלפיו. לדבריו סעיף 7ה להסכם קובע, כי על החייב לשאת, בנוסף לדמי המזונות השוטפים, גם תשלום מחצית מהוצאות חריגות עבור הקטינים ובהן הוצאות רפואיות שאינן מכוסות ע"י קופת חולים כגון טיפול שיניים, טיפול פסיכולוגי, חוגים ושיעורים פרטיים, כאשר תשלומים אלו יעשו בתאום בין הצדדים מראש. עוד נקבע כי במקרה של מחלוקת בין הצדדים, על הצורך בהוצאה כלשהי, יחייבו אישור רופא מטפל, פסיכולוג או מוסד רלוונטי כאישור מחייב.

ההסכם קובע, כי החייב ישלם עבור חלקם של ילדיו במועדון הספורט בכפוף לתשלום דמי המינוי של האם בעצמה.

בין היתר טען החייב לשיהוי מצד הזוכה שכן מדובר בחובות ישנים כביכול.

הזוכה בתגובתה לבקשה מאשרת כי החייב שילם חלק מחוב המזונות, חלק מחוב הטיפולים האורתודנטים וחלק מחוב מועדון הספורט שיוחסו לו במועד פתיחת התיק בהתאם לפירוט שצירפה לתגובתה. יחד עם זאת טענה הזוכה כי החייב  עדיין חב בגין אותם אלמנטים שנתבעו. לטענת השיהוי השיבה הזוכה כי החייב התגורר בשנים האחרונות בחו"ל תוך כדי חיסול נכסיו בארץ ולכן מנע ממנה לגבות את החוב.

בדיון שהתקיים בין הצדדים בתאריך 10.6.12, טען החייב כי פרע במהלך השנים את חובותיו בתיק, אולם בשל חלוף השנים קיים קושי מצדו להמציא אסמכתאות מלאות לכך. הזוכה לא צרפה הן במסמכי פתיחת התיק והן בדיון את כלל המסמכים אשר יהוו תימוכין לטענותיה. משכך הוריתי לזוכה להמציא את כלל המסמכים לביסוס טענותיה. ובין היתר דפי חשבון בנק, אישורים רפואיים וכדומה.

הכרעה

המחלוקות העולות מכתבי בי-הדין והמסמכים שצורפו להם סבות על תשלום דמי מזונות הילדים, חיוב החייב בעלות טיפול פנים עבור אחד הקטינים, חיוב החייב בתשלום מנוי למועדון ספורט לקטינים, חיוב החייב בתשלום לימודי קטין בביה"ס התיכון האקסטרני "אנקורי" וחיוב החייב בתשלום עבור אבחון שנעשה לקטין אצל פסיכולוגית חינוכית.

טענות החייב הועלו במסגרת טענת "פרעתי", כאמור, כאשר על הטוען שמילא אחר פסק הדין, מוטל נטל השכנוע ונטל הראייה. נטל השכנוע מוטל תמיד על החייב ואיננו עובר לעולם אל הזוכה.

אם בסוף הדיון נשאר ספק באשר לביצועו של פסק הדין פוסקים נגד החייב מכיוון שלא עלה בידו להרים את נטל השכנוע בדבר ביצועו של פסק הדין (ראה: ע"א 414/66 פישביין נ' דגלס ויקטור פול ע"י מזרח שירות לביטוח, פ"ד כא(2) 466, 453, ע"א 98/68 באומן נ' לנגסנר, פ"ד כב(2) 505).

במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני להביא ראיות לסתור, וזאת כאשר החייב מביא מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו, כלומר הסבת הנטל מתרחשת לאחר שהחייב הביא ראיה לכאורה לתמיכת גרסתו (ראה: רע"א 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה, דינים עליון פט 760).

חיוב בדמי המזונות

בפתיחת תיק ההוצל"פ עתרה הזוכה לחיובו של החייב בגין רכיב דמי המזונות בסכום של 71,247.94 ש"ח. נכון ליום 31.12.10.

הגם החובה המוטלת, כאמור, על החייב לבסס טענת פרעתי, קמה חובה ראשונית על הזוכה לבסס החבות הנטענת כלפי החייב ולמצער כקבוע בפסק הדין, בעניינינו, ועל דרך הכלל יעשה הדבר על ידי הצגת שיק שחולל, פסק דין שלא קוים וכדומה.