פסק דין
א.רקע כללי:
1.בין התובע, בעל עסק להקמת שערים ומחסומים חשמליים, לבין נתבע 1, ששימש לצורך העניין נציג הדיירים בקומפלקס הבניינים שברח' שמחה הולצברג (לשעבר רח' הגבול) 1 ביפו (להלן – הבניין), נכרת חוזה לצורך התקנת מחסום בכניסה לחניית הבניין (להלן – החוזה).
2.בתחילה התקין התובע מחסום עולה ויורד, אך לאחר מכן המחסום הוחלף, לבקשת נתבע 1, למחסום הנוכחי, שהוא מחסום נגרר (להלן – המחסום החדש). לטענת התובע, הוא ביצע את עבודתו, ואף למעלה מכך – כאשר ביצע תיקונים שונים – אך נתבע 1 לא שילם לו את שכרו המוסכם, וכשדרש את שכרו דחה אותו נתבע 1 בלך ושוב.
3.בנסיבות אלה נאלץ התובע, כך לדבריו, להגיש את התביעה דנא, שבתחילה הוגשה נגד נתבע 1 בלבד ורק לאחר מכן – כאשר התובע למד כי נתבעים 2 עד 5 הם נציגי הוועד שבשמו נחתם החוזה – גם נגד נתבעים 2 עד 5.
4.לטענת נתבע 1, שהגיש את כתב הגנתו רק אתמול, המחסום החדש – שהותקן בעקבות תקלות שנתגלעו במחסום הקודם שהתקין התובע – לא הוקם בהתאם למוסכם. בנוסף, המחסום – שנבנה בצורה לקויה תוך שימוש בחלקי ברזל שהולחמו זה לזה – עבד זמן קצר בלבד ונתגלו בו תקלות רבות. יתר על כן: במהלך הדיון שנערך לפני היום הגיש נתבע 1 תמונות של המחסום החדש, שמהן ניתן לראות כי מדובר במחסום שאמנם נראה מאסיבי למדי אך על פני הדברים בלתי מהוקצע, עם חיבורי חשמל בעייתיים, שאף אינו מסומן כראוי ואינו מואר, ושעל כן – כך הטענה – לא ניתן להבחין בו בשעת חשיכה.
5.נתבע 1 הוסיף וטען כי בנוסף לסך של 2,350 ₪ – אותו אין מחלוקת ששילם לתובע כנגד הקבלות שצורפו לכתב התביעה – הוא הוסיף ושילם לתובע 3,000 ₪ במזומן ללא קבלות, וזאת בעת התקנת המחסום החדש. ואולם, טענה זו הוכחשה נמרצות על ידי התובע. התובע, מצידו, טען עוד כי התקלות במחסום החדש נגרמו כתוצאה מכך שמאן דהוא פרץ את התיבה בה מוקם לוח הפיקוד של המחסום וגנב אותו, תקלה שבגינה ברי כי אין לו (לתובע) אחריות.
6.נתבעים 2 עד 5 מבקשים, בכתב הגנתם, לסלק את התביעה נגדם מפאת העדר יריבות. לדבריהם, הם לא היו בדרך כלשהי חלק מהמשא ומתן בעניין המחסום, ואין כל בסיס לתביעה נגדם. נתבעים 2 עד 5 מוסיפים ומציינים כי נתבע 1 גבה מכל אחד מ-28 בעלי החנייה בבניין סך של 280 ₪ בעבור הקמת מחסום, ואין הם יודעים מה מתוך סך זה שולם לתובע.
7.נתבעים 2 עד 5 ציינו עוד בכתב הגנתם, כי המחסום החדש פעל תקופה קצרה בלבד, ומזה כמה חודשים הוא מושבת. בעדותו לפניי היום הוסיף נתבע 4 וטען כי המחסום החדש, כפי שהוקם על ידי התובע, הוא מחסום לא תקין ולא בטיחותי, אשר נבנה באופן בלתי תקני.
ב.דיון והכרעה:
8.למרבה הצער, בעלי הדין לא הצליחו להגיע להסכמות, שבמסגרתן ניתן היה להביא לתיקון המחסום החדש בדרך ובתנאים שהיה בהם כדי לשרת את שני הצדדים; ובנסיבות אלה נדרשת הכרעת בית המשפט בתובענה הכספית.
9.ייאמר מיד, כי התובע לא ביסס יריבות משפטית כנגד נתבעים 2 עד 5, ודין תביעתו נגדם לדחייה. התובע הבהיר כי צירף נתבעים אלה לאחר שנתבע 1 שלח אותו לבעל מכולת סמוכה, בה לטענת נתבע 1 הופקד כסף בעבורו. ואולם, בעל המכולת לא ידע כלל מהדבר ולשאלת התובע מסר לו את שמות נתבעים 2 עד 5 כנציגי ועד הבניין.
10.ואולם, כל מגעיו של התובע נערכו עם נתבע 1. בנסיבות אלה, בפרט כאשר הגשת התביעה נגד נתבעים 2 עד 5 התבססה על דברי בעל מכולת אלמוני, התובע לא הוכיח יריבות בינו לבין נתבעים 2 עד 5. מכאן, כאמור, שדין התביעה נגד נתבעים 2 עד 5 לדחייה.
11.אין מחלוקת כי התובע ביצע עבודה בעקבות החוזה, ועל כן הוא זכאי – על פני הדברים – לשכר עבודה. בהקשר זה גם ראוי לציין, שלא הובהר מדוע נתבע 1 – שעל פי גרסת נתבעים 2 עד 5, שלא נסתרה, קיבל מהדיירים סך של 7,840 ₪ טבין ותקילין לצורך הקמת מחסום בכניסה לחניית הבניין – שילם לתובע סך של 2,350 ₪ (מוכח) בלבד, ואף לא ברור מה עשה נתבע 1 עם יתרת הכסף שקיבל.
12.יחד עם זאת, מתוך החומר שהוצג לפניי המחסום נראה כמתקן פרוביזורי למדי, שלא ברור בהתאם לאיזה תקן או סטנדרטים הוקם. בהקשר זה יודגש, כי התובע – שנטל ההוכחה רובץ לפתחו – לא צירף ראיה אובייקטיבית כלשהי אודות איכות המחסום או מקור התקלות שאירעו בפעולתו. וחסרון זה בולט במיוחד על רקע העובדה שגם התובע הודה, במהלך הדיון שנערך לפניי, כי מוט המחסום החדש מורכב ממספר חלקים שרותכו זה לזה.
13.בנסיבות אלה, כאשר מחד גיסא סיפק התובע לנתבע 1 מחסום מאסיבי למדי, אך מאידך גיסא ספק אם המחסום שסופק הוקם על פי סטנדרט עבודה תקני, ואף נתגלעו בהפעלתו תקלות שונות, אין מנוס מפסיקת הדין בהתאם לאומד דעתו של בית המשפט בהתחשב במכלול נסיבות העניין.
14.אשר על כן אני פוסק כדלקמן:
התביעה נגד נתבע 1 מתקבלת באופן חלקי. נתבע 1 ישלם לתובע סך של 3,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום.
התביעה נגד נתבעים 2 עד 5 נדחית.
בהתחשב במכלול נסיבות העניין אין צו להוצאות. בהקשר זה יצוין, כי התביעה נגד נתבעים 2 עד 5 אמנם נדחתה, אך בכל זאת הובהר שנוכחותם היתה דרושה על מנת לברר את נסיבות העניין, ובמיוחד את העובדה שנתבע 1 גבה מהדיירים בבניין סכומי כסף משמעותיים, שרק בחלקם שולמו לתובע.