פרנקו נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בימ"ש שלום ברמלה בתיק תד41659/00 שניתנה על ידי כב' השופט שלזינגר, שלא להעתר לבקשת המערער לחישוב פסילה.

יש לציין כי כב' השופטת שלזינגר נתנה 4 החלטות ב-4 בקשות לחישוב פסילה שהוגשו על ידי המערער בזו אחר זו.

על פי נימוקי הערעור, המערער הורשע בבימ"ש קמא ביום 4.7.00 בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ללא תעודת ביטוח ובזמן פסילה. העונש שנגזר – פסילה בפועל בת 15 חודשים.

הבסיס לבקשות לחישוב פסילה, ולערעור שבפניי, נעוץ בעובדה כי רישיונו של המערער חודש ביום 27.12.91 עד ליום 15.12.93, ולאחר מכן חודש מיום 22.9.08 ועד ליום 10.4.18.

המערער סמך ידו על תקנה 557(ד) לתקנות התעבורה שבוטלה בשנת 2003. המערער לא יכול היה להפקיד רישיון נהיגה כי לא היה כזה בידו, ועל כן מבקש להורות על חישוב פסילה מיום מתן פסה"ד, קרי – 4.7.00.

המערער סבר כי תקופת הפסילה הסתיימה, ונוכח הערעור שהומצא לבימ"ש קמא דין הבקשה להידחות.

עיינתי בכל ההחלטות שניתנו על ידי כב' השופטת שלזינגר, ולא מצאתי כי נפלה בהן שגגה.

אין לי אלא לחזור על האמור בהחלטות אלה, ובמיוחד בהחלטה מיום 27.5.09, במסגרתה נותחו הוראות תקנה 557(א) מול הוראת תקנה 557(ד) שבוטלה לאחר מתן גזה"ד, וכן להחלטה מיום 30.9.09.

מצאתי כי החלטות אלה נכונות ואין להתערב בהן.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י' טבת תש"ע, 27/12/2009 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת

הוקלד על ידי: נטלי ליפר