פרננדו נ' נהמי ואח'

החלטה

1.בפני בקשת המבקש 3 (הנתבע 3) לחייב את המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו כתנאי מוקדם להמשך בירור תובענה זו.

2.ואלו נימוקי הבקשה:

א.המשיבה הינה עובדת זרה (תושבת ואזרחית סרי לנקה) אשר אין לה נכסים בארץ הניתנים למימוש, אם וככל שבית הדין יחייב את המשיבה בהוצאות לטובת המבקשים.

ב.מדובר בתביעת סרק המופרכת על פניה, שכן לטענת המבקש 3 הוא מעולם לא העסיק את המשיבה.

ג.המשיבה לא פירטה את כתובתה בכתב התביעה.

3.ואלו נימוקי ההתנגדות בקליפת אגוז:

א.סיכויי התביעה של המשיבה גבוהים, שכן בניגוד לטענת המבקש 3 לפיה "כל זכויותיה של המשיבה שולמו לה כחוק", אזי הראיות בתיק מצביעות כי טענה זו של המבקש 3 אינה נכונה.

ב.חיובה של המשיבה בהפקדת ערובה תחסום בפניה את זכות הגישה לערכאות.

דיון והכרעה

4.מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא, כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל ולא יינעלו לפני הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא (ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ נא (3) 577,628).

5.לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות גישה לערכאות, הקים לו המחוקק את החריג לו בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"). תקנה זו מסדירה את סוגיית הפקדת ערובה ואומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת את הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי–דין), התשנ"ב - 1991.

ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בפסק דין ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03), שם נקבע, בהקשר הצריך לעניינו, כי מקום בו מדובר בתובע שהינו עובד זר יש לברר תחילה האם הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג (ובענייננו: סרי לנקה אינה מדינה החתומה על אמנת האג) ובמידה ולא – יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

מן הכלל אל הפרט

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים שיפורטו להלן:

א.כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של התובע עובד זר אין בה כשלעצמה כדי לחייבו בהפקדת ערובה. יתר על כן, באשר לסיכויי התביעה - כל שעל בית הדין לבחון בשלב זה הוא שאין מדובר בתביעה קלושה וחסרת סיכוי של ממש.

ב.בענייננו, מקריאת כתב התביעה וכתבי ההגנה עולה כי קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית בנוגע לקיומם של יחסי עובד-מעביד. לטענת המבקש 3 הוא לא העסיק את המשיבה, אלא אמו (הנתבעת 1). מנגד, אמו של המבקש 3 (הנתבעת 1) טוענת בכתב הגנתה כי עניין העסקת המשיבה טופל במלואו ע"י ילדיה - המבקש 3 והנתבעת 2 וכי הם אילו שחתומים על חוזי העסקתה של המשיבה והיא אף הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף כנגדה בשל העדר יריבות. יתר על כן, במקום אחד טוען המבקש 3 כי לא שימש כאפוטרופוס של הנתבעת 1 (הבקשה לסילוק התביעה על הסף מיום 4.1.2011) ובכתב ההגנה מציין כי כן שימש כאפוטרופוס של הנתבעת 1. עוד עולה מהנספחים שצורפו לתגובה כי המבקש 3 שילם מכספו דמי הבראה וחופשה וכי דאג לשלם לה את שכרה של המשיבה.

יובהר, כי אין בנתונים אלה כדי לקבוע נחרצות שהמבקש 3 העסיק את המשיבה, אך ברור כי לא ניתן, בשלב מקדמי זה, לקבוע, כי מדובר בהליך מופרך, במיוחד בנסיבות בהן כל צד טוען כי הצד האחר העסיק את המשיבה.

ג.יתר על כן, לא הוכח ו/או נטען שהמשיבה לא מילאה אחר חיובים שהושתו עליה בעבר בפסיקתו של בית הדין ולא הוכח כי למבקש 3 יגרם נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה.

7.סוף דבר – הבקשה נדחית.