פרלמן ואח' נ' א.פ.ג.ד. חברה לעבודות הנדסה ובנין בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשת התובעים לפי פקודת בזיון בית משפט, לכפות על המשיבות בקנס לקיים את פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 30.3.06.

בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי על המשיבות לרשום במינהל מקרקעי ישראל ובלשכת רישום המקרקעין את זכויות המבקשים בדירה שרכשו מהמשיבות (להלן – הדירה).

משחלפו מספר חודשים והמשיבות לא עשו כן, הוגשה בקשה זו.

בתגובה לבקשה טענו המשיבות כי עשו כל שביכולתן על מנת לגרום לרישום, אלא שמדובר ברישום של פרויקט דיור שלם ולא ניתן לבצע את הרישום בשל גורמים שאינם בשליטתן.

בהחלטתי מיום 28.12.06 קבעתי כי אין מקום להטיל בשלב זה קנס על המשיבות, וכי המשיבות יעדכנו את בית המשפט בדבר התקדמות הליכי הרישום.

זכויות המבקשים נרשמו במינהל מקרקעי ישראל, אולם לא בלשכת רישום המקרקעין. לאורך השנים שחלפו מאז ועד עתה הגישו המשיבות מספר עדכונים בעניין התקדמות הליכי הרישום, אולם לטענתן עדיין לא ניתן להשלימו.

בינתיים מכרו המבקשים את הדירה.

לטענת המשיבות, מיום המכירה ואילך אין למבקשים כל אינטרס בביצוע הרישום של הבית המשותף, ונקיטת הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט במצב זה אינה אלא שימוש לרעה בהליכי משפט.

בתשובה לטענת המשיבות טוענים המבקשים כי המשיבות מבקשות לנצל את מכירת הדירה על ידיהם כדי להתחמק מביצוע פסק הדין, ואין לאפשר להן זאת. בדיון שנערך ביום 10.1.11 הוסיף ב"כ המבקשים וטען כי המבקשים אמנם מכרו את הדירה, אך התבקשו והסכימו לסיים את ההליך ואת הבקשה לבזיון על מנת שהרישום יושלם.

הסכם המכר הוגש לבית המשפט (נספח ב' להודעת המשיבות מיום 13.3.08).

בסעיף 5.1 להסכם הצהירו המבקשים כי הם בעלי זכויות חכירה בדירה הרשומות על שמם במנהל מקרקעי ישראל ובחברה המשכנת, ובסעיף 3.1 להסכם התחייבו למכור ולהעביר את זכויות החכירה לדורות בדירה ולמסור את החזקה בה לידי הקונים. בסעיף 5.6 להסכם הצהירו המבקשים "כי ימסרו לקונים את כל המידע המצוי בידם למען רישום הדירה ע"ש הקונים".

בסעיף 8.5.1 לחוזה, העוסק ברישום הזכויות בדירה, התחייבו המבקשים לגרום להעברת הזכויות הרשומות על שמם בדירה לקונים.

בסעיף 8.5.2 לחוזה הוסכם כי: "המוכרים יצאו ידי חובת שבסעיף 8.5.1, במסירת כלל המסמכים הדרושים לצורך רישום זכויות הקונים בדירה, כשהם חתומים ומאומתים כדין במעמד מסירת החזקה בדירה."

בהמשך הסעיף מפורטים המסמכים.

טענת ב"כ המבקשים לפיה הם הסכימו לסיים את ההליך ואת הבקשה לבזיון לא נתמכה בתצהיר ואף אינה עולה בקנה אחד עם האמור בהסכם מכר הדירה, בו לא נזכרת כל התחייבות של המבקשים להשלים את הליכי הרישום של הדירה בלשכת רישום המקרקעין או לפעול להשלמתם.

מקובלת עלי טענת המשיבות כי משעה שמכרו המבקשים את הדירה ואף העבירו את הזכויות במינהל על שם הקונים, אין להם עוד אינטרס ברישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין. לא די בעובדה שבעת מתן פסק הדין היו המבקשים בעלי הדירה על מנת להעניק להם מעמד בהליך זה, שכן הסנקציות שמוסמך בית המשפט להטיל לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט לא נועדו לענישת צד שלא קיים את פסק הדין שניתן נגדו, אלא להבטיח את קיומו של פסק הדין מכאן ולהבא. כפי שנפסק בע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר-משק פרחים "דן" (פורסם במאגרים, 4.4.04):

"תכליתה של הוראה זו היא לכפות ציות בעתיד להוראות בית-המשפט המופרות, ולא לענוש על מה שאירע בעבר. ההוראה צופה פני עתיד ולא פני עבר. היא נועדה לכוון התנהגות בעתיד ולא לענוש על התנהגות בעבר".

בתקנה 37 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה חילופי בעלים בנכס נשוא תובענה, נקבע כי:

"לא תיפגע תובענה על שום שתוך כדי הדיון הועבר או נסב נכס, או הועברה, נוצרה או נסבה זכות קנין או כל טובת הנאה, וברשות בית המשפט או הרשם אפשר שהמשפט יימשך בידי האדם שהנכס או הזכות הגיעו אליו או נגד אותו אדם".