פרלמוטר נ' שחר ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקים ממשיים שנגרמו לו עקב הפרת הסכם מכר מקרקעין. לחילופין, עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגובה הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם עקב אותה הפרה.

בכתב התביעה (המתוקן) טען התובע כי ביום 27.12.2005  התקשרו הצדדים בהסכם מכר מקרקעין ביחס לנכס ברחוב נוסבאום 3 בחולון הידוע כגוש 6799 חלקה 58 (להלן: "הנכס" או "המקרקעין").

טען התובע כי הנתבעים הציגו בפניו מצג על פיו הנכס נבנה כדין.

על אף מצגים אלו התברר בדיעבד כי קיימות חריגות בנייה מרובות והנתבעים אף לא פעלו להכשרתם במשך זמן ממושך מאוד .

לשיטת התובע, מעשי ומחדלי הנתבעים גרמו לו לנזקים כבדים מאוד עד כי נדרש להגיש תביעה זו.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי כל העובדות הנוגעות למצבו הפיזי והמשפטי של הנכס, היו ידועות לתובע קודם החתימה על ההסכם  ואף צוינו במסגרת הסכם המכר. טענו הנתבעים כי נוכח היות התובע עורך דין במקצועו הוא היה מעורב במידה רבה בכל הליכי המשא ומתן וידע היטב כל פרט ביחד לנכס.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי ננקטו על ידם כל הפעולות המתבקשות לצורך הכשרת חריגות הבנייה, אלא שהתובע בפניותיו החוזרות ונשנות לרשות המקומית הכשיל ועיכב את קבלת האישורים.לשיטת הנתבעים הוצע לתובע לנסות לקדם את תוכניותיו שלו לקבלת היתר בנייה במקביל לפעולות הנתבעים להכשרת החלקים בנכס שלא קיבלו היתר , אך התובע סירב.

בהמשך הוסיפו הנתבעים וטענו כי עקב הקשיים אשר התגלו מול הרשות המקומית הוסכם בין הצדדים כי הנתבעים יפרקו את הפרגולה המצויה על גג הנכס בעצמם, ישלמו לתובע סך של עשרת אלפים דולר ארה"ב ובכך תמוצינה טענות התובע ביחס לנכס. התובע קיבל את הכספים אך לא חתם על כתב הסילוק והוויתור אלא הגיש את התביעה דנן.

הנתבעים הוסיפו והגישו תביעה שכנגד במסגרתה טענו כי עד למועד הגשת התביעה, לא שילם הנתבע שכנגד את מלוא התמורה בגין הנכס וכי סך של 20,000$ (עשרים אלף דולר ארה"ב), נותר בידי בא כוחו של הנתבע שכנגד שלא כדין.

נוכח כך, עתרו התובעים שכנגד כי בית המשפט יורה לנתבע שכנגד לשלם לידיהם את שיעור הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם המכר כמו גם להורות לתובע לשלם לידיהם את יתרת התמורה.

הנתבע שכנגד הגיש כתב הגנה וטען כי נוכח הסכמת הצדדים לעניין הכשרת חריגות הבנייה, סך של 10,000$ מתוך הסכום שנותר בנאמנות הועבר לידי התובע. ביחס ליתרה, טען הנתבע שכנגד כי התובעים שכנגד הפרו את הסכם המכר, לא העבירו את המסמכים הנדרשים לידי בא כוחו וממילא טרם הושלם הליך הרישום של הנכס ועל כן לא ניתן היה לשחרר את כספי הנאמנות. עוד נטען בכתב ההגנה שכנגד כי ההחלטה שלא לשחרר את הכספים התקבלה על ידי עורך הדין הנאמן מתוך מטרה למנוע תביעות סותרות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויותיהם וסיכומיהם של הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות. טעמיי להלן.

עיקר המחלוקות שבין הצדדים נגעו לסוגיות הבאות:

המצגים אשר הוצגו בפני התובע קודם חתימת ההסכם.

כיצד באו לידי ביטוי מצגים אלו בהסכם המכר.

האם פעלו הנתבעים באופן סביר להכשרת חריגות הבנייה.

האם יש לראות בפרק הזמן שחלף ככזה המקים לתובע עילה חוזית של הפרת הסכם.

מה היה היקף ההסכמות שבין הצדדים לעניין הפחתת שיעור התמורה בסך של 10,000 דולר

האם הוכח כי הנתבע שכנגד הפר את הוראות הסכם המכר באי שחרור כספי הנאמנות.