פרייד נ' מועצה מקומית כוכ יאיר - צור יגאל - פסקדין

החלטה

לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

רקע והשתלשלות ההליך

ביום 30.4.13 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור" ו"החוק", בהתאמה). בבקשת האישור נטענו שתי טענות – האחת, למשיבה אין סמכות לחייב בגין חלק ממ"ר אלא רק בגין מ"ר שלם (להלן: "העילה הראשונה") והאחרת, למשיבה אין סמכות ל"עגל" את שטחי הנכסים ולחייב בארנונה בגין שטחים שאינם קיימים (להלן: "העילה השנייה").

ביום 28.7.13 הגישו הצדדים במשותף הודעה מוסכמת על חדילה מגבייה בהתייחס לעילה השנייה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק") וביום 29.9.13 הגישו הצדדים במשותף בקשה להסתלקות המבקש מהעילה הראשונה שבבקשת האישור (להלן: "הודעת החדילה" ו"בקשת ההסתלקות", בהתאמה).

ביום 29.10.13 ניתן פסק דין המאשר את הודעת החדילה ואת בקשת ההסתלקות באופן שבקשת האישור נמחקה ביחס לעילה הראשונה ונדחתה ביחס לעילה השנייה (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקצבו מועדים להגשת טיעוני הצדדים לפסיקת גמול ושכר טרחה. יובהר כי טיעוני הצדדים מתייחסים לפסיקת גמול ושכר טרחה נוכח הודעת החדילה מהעילה השנייה ומכוח סעיף 9(ג) בחוק.

תמצית טיעוני המבקש

מבוקש לפסוק גמול למבקש בסכום שלא יפחת מ-30,000 ש"ח ושכר טרחה לב"כ המבקש בסכום שלא יפחת מ- 185,000 ש"ח.

מדובר בגבייה בלתי חוקית שהחלה ונמשכה ביודעין ואין מדובר בטעות בתום לב. המשיבה מוחזקת כמי שמודעת לתובענות הייצוגיות הרבות שהוגשו בנושא "עיגול שטחים" ולהסדרי הפשרה שנחתמו בהן; סביר להניח שגביית היתר הייתה נמשכת אלמלא הוגשה בקשת האישור; התשומה – נדרש מאמץ מהמבקש ובא כוחו בעריכת התובענה. הגמול צריך להיות בשווי עלויות ההגשה וההתדיינות בתיק אחר שהיה מתנהל במקום ההליך הייצוגי תוך שקלול הסיכונים שנטלו על עצמם המבקש ובאי כוחו והעובדה שבקשת האישור מבוססת על פרשנות חוק בניגוד לפרשנות הרווחת ברשויות המקומיות. לפי פסיקת שכר הטרחה בת"צ 1260-03-10 ברוך נ' עיריית רעננה (28.7.10) יש לפסוק בענייננו סכום של 95,200 ש"ח בתוספת מע"מ שכר טרחה (לפי חישוב של 680 ש"ח לשעה, 70 שעות ומקדם סיכון 2). בתיק זה השקיע ב"כ המבקש כ-70 שעות עבודה לפחות לרבות בדיקות משפטיות ועובדתיות, ניסוח כתבי טענות, ניסוח 6 טיוטות לפחות של הודעות חדילה ומו"מ לפשרה; תפוקה לקבוצה – תועלת עתידית שכן נישומים לא יחויבו משך שנים בסכומי ארנונה משמעותיים. בנוסף, מעיון בהודעת החדילה עולה ערכה הכלכלי יוצא הדופן – כרבע מכלל הנישומים יזוכו (עד להשלמת סקר מדידות או עד 30.6.14, לפי המוקדם) בשיעור השווה לתעריף של 1 מ"ר. נישומים שאינם נכללים בסקר המדידות יזכו להפחתה זמנית בשיעור השווה לתעריף של 1 מ"ר. נישומים שיזוכו ב"יתר" לא יחויבו בהחזר הפער. נישומים שהודעת החיוב לחודשים מאי ויוני כבר נשלחה אליהם יקבלו בהודעת התשלום הבאה זיכוי או חיוב. החדילה היא גם מגבייתם של "חובות עבר" ותחול גם ביחס לנכסים חדשים שייבנו ונכסים שתתבצע בהם בעתיד מדידה. עוד התחייבה המשיבה כי ככל שתשונה החלטת השופט גריל בת"מ 8289-02-12 עמר נ' עיריית חדרה וייקבע כי יש לגבות לפי מ"ר שלם ולא לפי חלקי מ"ר, כך תנהג; הכוונה ציבורית – יש להחמיר יותר עם רשות שבחרה למקסם את החסינות שניתנה לה (תקופת התיישנות מקוצרת בת שנתיים) ולהאריך בגביית היתר עד תום המועד הקובע וזאת למרות קיומן של תובענות בנושאים דומים. לא יהיה תמריץ לרשויות לפעול כדין אם לא ייפסקו לחובתן סכומים משמעותיים בעת החדילה מהגבייה. המשיבה התעשרה מגביית היתר משך שנים וסכומים אלו יישארו בכיסה נוכח החדילה. בנוסף, תובעים ועורכי דין לא ייטלו על עצמם את הטרחה והסיכונים בניהול הליך של תובענה ייצוגית ללא הציפייה לגמול ראוי.

המבקש הפנה לפסיקות מותב זה בעניין גמול ושכר טרחה.

בתשובה לסיכומי המשיבה נטען עוד כי -

אכן ייתכן שסכום ההשבה נמוך מזה שנתבע (שכן אין בידי המבקש מלוא הנתונים). יש להתחשב בכך שהנזק השנתי לנישומים הוא 120,000 ש"ח ולשנתיים 240,000 ₪ כן יש להביא בחשבון "רווח" עתידי לתושבים בשל התביעה; המבקשת טוענת כי מטענות המשיבה עולה כי התועלת הכספית האמיתית לקבוצה מסתכמת בכ-110,000 ₪ לשנה.

תמצית טיעוני המשיבה

יש לפסוק סכום שבין 4% - 10% מ-100,000 ש"ח שזה סכום ההשבה המכסימאלי.

כל טענות המבקש בקשר לסכומים הן בגדר השערה בלבד, שכן לא הגיש חוות דעת מומחה בעניין.

לגבי נישומים ששומתם עוגלה כלפי מעלה העיגול נע בטווח שבין 0.51 מ"ר ועד 0.99 מ"ר, על כן סטטיסטית הסכומים הנטענים נמוכים משמעותית.

הגמול ושכר הטרחה הם מכספי ציבור שיש לנהוג בהם בזהירות. הפרש השינוי עקב הודעת החדילה והמעבר לגבייה מדוייקת הוא 21,860 ₪ הפחתה בגבייה.

החדילה הביאה לסיום ההליך תוך זמן קצר, והדבר הביא לחסכון בזמן שיפוטי.

דיון

עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תביעת השבה כנגד רשות. על מקרה מעין זה חלות הוראות סעיף 9 בחוק, שזו לשונו: