פרייב זהבה נ' בלואשווילי אלדרי ומאיה

החלטה

1.לפנינו בקשה לביטול פסק דין שניתן תביעה קטנה שהוגשה לפני 10 שנים, בשנת 2003 , על סך של 16,626 ₪ , ושעניינה הפרת הסכם שכירות ונזקים שנגרמו לדירת התובעת בשל השכרת הדירה לנתבעים.

2.ביום 26.11.2003 ניתן פסק דין לפיו התביעה התקבלה בהיעדר התייצבות הנתבעים (להלן- פסק הדין הראשון).

פסק הדין הראשון בוטל ביום 4.4.2005.

3.משבוטל פסק הדין הראשון - נקבע הדיון בתיק בפניי, ובהיעדר התייצבות הנתבעים , על אף שהוזמנו כדין, ניתן פסק דין נוסף, ביום 5.6.2005, אשר שוב קיבל את התביעה במלואה (להלן- פסק הדין השני).

4.בקשת הנתבעת (שנפרדה בינתיים מהנתבע) לביטול פסק הדין השני הוגשה ביום 7.5.2013 כשמונה שנים לאחר שניתן פסק הדין השני.

לטענת הנתבעת, מיום שבוטל פסק הדין הראשון לא קיבלו, היא או בעלה, כל הזמנה לבית המשפט , ולכן סברו לתומם כי טענותיהם התקבלו והתביעה נדחתה.

לגופו של עניין טוענת כיום הנתבעת, כי קיימת לה הגנה טובה וכי עד היום לא ניתן לה יומה בבית המשפט.

5.לאחר עיון בטענות הצדדים - הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.עסקינן בפסק דין שניתן, כאמור, לפני כשמונה שנים , כאשר לפי תקנות הארכיונים (שמירתם וביעורם של תיקי בתי משפט ובתי-דין דתיים), התשמ"ו- 1981 המועד לשמירת התיק חלף זה מכבר, ולכן לא ניתן להביא את אישור המסירה לדיון.

עם זאת , "חזקת התקינות", לפיה מוחזקים גופים מנהליים כמי שמפעילים סמכויותיהם באופן תקין (ראה בש"פ 2708/95 שפיגל ואח' נ' מד"י, פ"ד מט (3) 221, 236) - הוחלה גם על הליכים משפטיים (ראה ע"פ(ב"ש) 284/84 גנון נ' מד"י, פ"מ תשמ"ד (ג), 256).

וכך נקבע כי "על פי חזקת התקינות, חזקה על בית המשפט שחתם על פסק דין כנגד המבקש רק לאחר שווידא קיומו של אישור מסירה כדין" (ראה בש"א 9756/99, החלטתו של כב' השופט צ' זילברטל).

7.בענייננו, לא שוכנעתי כי הנתבעת הצליחה להפריך את חזקת התקינות האמורה, ולפיכך יש לראות את פסק הדין השני כניתן כדין , ואין מקום לבטלו.

אשר על כן - הבקשה נדחית, ופסק הדין השני נותר על כנו.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: