פרידמן נ' צ'כוב

החלטה

העניין שבפני, בקשה למתן פסק דין בתובענה בשל נזקי גוף ורשלנות רפואית נטענת.

כתב התביעה נמסר לפני מספר חודשים לנתבע, ואולם כתב הגנה טרם הוגש.

בחלוף המועד הקבוע לכך בדין, לא הוגש כתב הגנה, והתובעת מבקשת כי יינתן פסק דין בהיעדר הגנה, לפי תקנה 97 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

לפי הסיפא לתקנה 97 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, "היתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות – יעביר את התביעה לבית המשפט".

בשים לב למהותה של התובענה, שהינה תובענה שעילתה רשלנות רפואית, אני סבור כי סוג התובענה והבקשות אשר הועלו במסגרתה, מקימות את אותו טעם מיוחד שיירשם, המצדיק הבאת ראיות להוכחת התובענה, בטרם מתן פסק דין בהיעדר הגנה.

ראה לענין זה, דברי ביהמ"ש העליון בע"א 6528/99 בל"ל נ' עמנואל חברה לסחר יבוא יצור וייצוא עצים בע"מ, פ"ד נו (4) 817, בעמ' 825:

"תביעת וקסלמן נגד הבנק היא לסכום כסף בלתי קצוב, ובית-המשפט הורה כי על וקסלמן להביא ראיות להוכחת תביעתו. אף שווקסלמן איננו מלין בערעורו על צדקתה של החלטה זו, יש, לדעתי, טעם להדגיש כי בהחלטתו האמורה נהג בית-המשפט כראוי. כל כך מפני שבית-המשפט היה מוסמך ליתן פסק-דין על יסוד כתב-התביעה בלבד, בהתאם לתקנה 97(א), רישה, וסמכותו לעשות כן לא נגרעה אף שהסעד שנתבקש בתביעה הוא תשלום דמי נזק, ששיעורם (לפי תקנה 84) "יראו אותו כשנוי במחלוקת זולת אם הודו בו במפורש, בין אם הוגש כתב הגנה או כתב תשובה שכנגד ובין אם לאו" (ראו זוסמן בספרו הנ"ל [6], בעמ' 262-261). אך כבר נפסק כי בקיומה של הסמכות האמורה אין כדי לפטור את בית-המשפט מהתחשבות באופייה של התביעה לדמי נזק (ראו ע"א 464/71 אמסלם נ' שטיינברג [2], בעמ' 333). ואכן, בתביעה לסכום כסף לא קצוב הנטייה הרווחת היא שלא להסתפק בטענות כתב-התביעה ולדרוש מן התובע להוכיח את תביעתו כולה או מקצתה (ע"א 270/77 עספור נ' קאלו [3], בעמ' 659)." (ההדגשה אינה במקור – א.צ)

בנסיבות אלו, אני מורה כי התובענה, הבקשה למתן פסק הדין ותחשיב הנזק, יובאו בפני שופט, המוסמך לדון בתיק, לצורך הוכחת התובענה, במידה ובאופן אשר יסבור ביהמ"ש כי הינה המתאימה לנסיבותיה של תובענה זאת.

ניתנה היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: