פרידמן נ' עיריית ירושלים ואח' - פסקדין

פסק דין

העותר מבקש כי בית המשפט יקבע שהודעת החיוב בארנונה שנשלחה לו, בטלה; כי בית המשפט יורה למשיבה 1 "לאמץ נוהל עבודה שיבטיח שפסקי הדין מיושמים, ושתשובות העירייה לאזרחים יהיו מדויקות ככל האפשר", וכן מבקש הוא כי בית המשפט יעסיק עצמו בשאלה "האם אין חזקת התקינות של פעולות הרשות רחבה יתר על המידה, באופן שבחסות חזקה זו הרשלנות גואה וגואה".

שני הסעדים האחרונים המבוקשים, ככל שניתן לכנותם כסעדים, הינם סעדים כלליים ותיאורטיים, ואינם עניין לבית המשפט לענות בו. בית המשפט עוסק בשאלות משפטיות הנובעות ממערכת עובדתית נתונה, ואין זה מתפקידו ליתן הצהרות "עקרוניות", התלושות מכל עניין קונקרטי, באשר לאופן בו צריכה להתנהג הרשות.

אשר לסעד הראשון: המדובר, למעשה, בסעד של השבה, שכן העותר שילם את חוב הארנונה בו חוייב, לאחר שהשגתו למנהל הארנונה נדחתה. ערר על החלטה זו לא הוגש. בנסיבות אלה, אין העותר יכול לעתור לבית משפט זה ולבקש מתן הצהרה לפיה הודעת החיוב שנשלחה לו בטלה, שכן המדובר בסעד תיאורטי, שהעומד מאחוריו הוא, כאמור, סעד של השבה. סעד זה הוא סעד כספי, שאינו מצוי בגדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

לא למותר להוסיף, כי העתירה נגועה בשיהוי ניכר, שכן הודעת החיוב נשלחה לעותר בשלהי חודש אוגוסט 2010, ואילו העתירה הוגשה רק בעבור 7 חודשים. ועוד יש לומר, כי גם לטענת המשיבים בעניין ניקיון כפיו של העותר יש יסוד של ממש, שהרי העותר מודה כי החזיק בנכס הנדון 15 שנים קודם לחיובו בארנונה ולא מסר על כך הודעה כמתחייב על פי דין.

סוף דבר, העתירה מסולקת על הסף.

העותר ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' חשון תשע"ב, 02 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: