פרידמן נ' ספרן - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 7,150 ₪, שהגישה שוכרת יחידת דיור נגד בעלת הבית המתגוררת ביחידה המרכזית באותו בית.

על פי כתב התביעה, שוכרת התובעת יחידת דיור של חדר אחד במרתף ביתה של הנתבעת, כשבאותו מתחם ישנן 2 יחידות נוספות, המושכרות אף הן לאחרים. בחודש אוגוסט 2011, כחודש לאחר תחילת תקופת השכירות, ארעו בזה אחר זה שני ארועי עליית מי ביוב בדירה. בפעם השניה, הוצפה יחידת הדיור באופן חלקי, וניזוק שטיח גדול, אשר לבד משוויו הכלכלי, הוא אף בעל ערך סנטימנטלי לתובעת, שכן קיבלה אותו מאביה שנפטר. התובעת דרשה מהנתבעת לנקות את השטיח על חשבונה או מכוח ביטוח המבנה, ואף נאלצה לעזוב את יחידת הדיור למשך שבוע ולהתגורר בבית חברים (הוגש תצהיר של החבר המארח, שלא התייצב להיחקר על תצהירו). השטיח עצמו נלקח לניקוי רק לאחר שבועיים, ולמרות שהתובעת למדה מבעל מקצוע אחר שהציע לנקותו תמורת תשלום של כ-1,000 ₪, כי כל השהייה של הניקוי מעלה את הסיכוי לנזק בלתי הפיך לשטיח.

השטיח הוחזר כשהוא נקי, אך בלא טיפול נגד ריח, ועודנו מדיף צחנה; זאת ועוד, בצד אחד שלו נחתך השטיח לכל אורכו. התובעת עותרת, איפוא, לפיצוי עבור השטיח ועגמת הנפש הנלווית, לרבות עבור התקופה בה לא התגוררה ביחידת הדיור.

מעבר לאירועים אלה, מתארת התובעת תקופה ממושכת, החל מהסתיו ועד להגשת התביעה (ובדיון היום הוסיפה ותיארה כי הדבר נמשך עד לחג הפסח), בה לא היתה הספקה סדירה של מים חמים, והיא נאלצה להתקלח במים קרים או אצל אחרים. לדבריה, הנתבעת סיפרה שישנה בעיה בדוד השמש, והיא מטפלת בה, אולם חלוף הזמן מעיד כי לא כך הוא. הנתבעת מנתה ופרטה עשרות מקרים בהם לא היו מים חמים. אף מטעם זה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בעבור עוגמת הנפש שנגרמה לה.

הנתבעת, מנגד, טענה כי התובעת היא תובענית ומגזימה בדרישותיה. לדבריה, הסתימה וההצפה נגרמו בשל השלכת חפצים לביוב; אולם מכל מקום, פעלה ככל שיכלה כדי להביא לניקוי השטיח, הגם שלדידה אין היא מחויבת לעשות כן, כלל, שכן אינה אחראית לתכולת דירתה של הנתבעת. עוד טענה, כי על פי דו"ח בעל המקצוע שניקה את השטיח בפועל, היה השטיח נטול קנט, מלכתחילה, והוחזר כפי שנלקח.

באשר למים החמים, הרי שלטענת הנתבעת מדובר בימות החורף, בהם אכן אין מים חמים רבים מקולטי השמש, והיא הדליקה את הדוד החשמלי למשך 6 שעות ביום (3 בבוקר ו-3 בערב). הנתבעת טענה, כי אינה מחויבת לוודא הספקת מים חמים 24 שעות ביממה, ועוד טענה, כי 2 הדיירים האחרים לא התלוננו, ואף ציידוה במכתבים המאשרים כי אין להם תלונות (המכתבים הוגשו, הגם שכותביהם לא התייצבו להעיד).

לאחר ששמעתי את שני הצדדים בדיון היום, התרשמתי כי אילו היתה שורה ביניהם רוח טובה יותר, היתה יכולה המחלוקת כולה להיפתר בנקל, בשיתוף פעולה לעניין המים החמים ובפיצוי סביר וראוי לנזקיה האמיתיים של התובעת, כתוצאה מאירוע הצפת הביוב, והכל באופן שהיה מפחית עד למאד את עגמת הנפש שנגרמה לתובעת. אציין, כי באופן כללי מצאתי את עדות שני הצדדים אמינה, ונראה כי כל אחת מבעלות הדין בוחרת לראות את הדברים מנקודת ראותה-שלה, ומכאן השוני בין הגרסאות, שרובו בפרשנות העובדות, ולא בעובדות עצמן.

הנתבעת זכאית לפיצוי עבור הנזק שנגרם לשטיח; על כך לא נראה שיש מחלוקת של ממש. מכל מקום, לא הוכח כי הנתבעת היא שגרמה לתקלה בביוב, ועל כן האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת, בעלת הבית. אמנם, השטיח נוקה, אך אני מקבל את גרסת התובעת הן בכך שנותר בו ריח שלא נעלם, והן בכך שנגרם לו נזק פיזי. בהקשר זה, לא נראה לי סביר כי איש השטיחים יכול היה לזכור, למפרע, כי שטיח שנתקבל אצלו היה ללא קנט, ויש גם ממש בטענת התובעת, כי במקרה כזה היה על חברת הניקיון לציין זאת בעת קבלת השטיח.

בהינתן עלות הניקוי שהוצעה לה (כמעט 1,000 ₪), נראה כי הערכת שווי השטיח, 1,500 ₪, אינה מופרזת. לעניין זה, אני מקבל את הסבר התובעת, כי מחמת קושי כלכלי לא יכולה היתה לפעול להקטנת הנזק, תוך מימון עצמי של הניקוי.

הנתבעת אף זכאית לפיצוי עבור השבוע בו לא יכולה היתה להשתמש בדירה, ואני מקבל את עדותה לעניין זה, בתימוכין של התצהיר של המארח, שהוגש בהעדרו כאמור לעיל.

מאידך, ובדומה לקבלת התצהיר, אני מקבל גם את עדותם-בהעדר של שני הדיירים הנוספים, שמסרו בידי הנתבעת מכתבים, כמתואר, ונראה כי כפי שציינתי, עניין המים החמים יכול היה לבוא לפתרון, ברוח טובה, ובתיאום שעות הצורך של הנתבעת בהם. לא שוכנעתי כי התובעת זכאית לפיצוי כספי בעניין זה.

בשים לב לאמור, ולכך שבאירוע הביוב נגרמה לתובעת גם עגמת נפש ניכרת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, עבור עלות תיקון השטיח, שבוע המגורים אצל אחרים, ועגמת הנפש הכללית, סך כולל של 2,700 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין.

מאחר שסכום זה קטן בהרבה מסכום התביעה, איני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאותיה.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ב' סיון תשע"ב, 23 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: