פרידמן נ' סמרה ואח'

פסק דין

תובענה לתשלום דמי תיווך, הנוגעים לעסקת רכישת מקרקעין ברח' ברכה חבס בחיפה.

ואלו הם נתוני יסוד והרקע עובדתי לסכסוך שבפני, אשר אינם שנויים במחלוקת:

התובע הינו מתווך מקרקעין מורשה על פי חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו 1996. התובע ביצע פרסום למודעת מכירת דירת מגורים המצויה ברח' ברכה חבס 5 בחיפה, באמצעות האינטרנט. המודעה פורסמה ביום 28.5.2012.

ביום 31.5.2012 פנה הנתבע 2 לתובע (פניה טלפונית), ותיאם עמו פגישה בדירה למחרת היום, 1.6.2012, ואולם הנתבע 2 לא הגיע לפגישה.

ימים בודדים לאחר מכן פנתה הנתבעת 1 אל התובע וביקשה לראות את הדירה המוצעת למכירה, ובהתאם תואמה פגישה בין התובע לנתבעת 1, ליום 7.6.2012 (שבוע אחד לאחר פניית הנתבע 2).

התובע והנתבעת 1 נפגשו ביום 7.6.2012, ובטרם הצגת דירת המגורים, חתמה הנתבעת 1 על "כתב התחייבות לקניה/שכירות מס' 3614".

הנתבעת 1 רשמה את מספר זהותה, אולם הזדהתה וחתמה בשם "כלפה רוזט", וציינה כי כתובתה הינה במושב צרופה הסמוך לחיפה.

במסגרת כתב ההתחייבות התחייבה הנתבעת מס' 1 "דמי התיווך ישולמו במלואם אם יושג הסכם איתי או עם בני משפחתי...".

ביום 20.6.2012 חתם הנתבע 2 על הסכם לרכישת הדירה ברח' ברכה חבס 5 בחיפה, אותה דירה אשר אמו חתמה על כתב ההתחייבות בנוגע לה, והוצגה לה לראשונה, 13 ימים קודם לכן.

טענות הצדדים

התובע טען כי הואיל והנתבעים ראו את הדירה לראשונה לאחר שהוצגה להם על ידו, הוא זכאי לקבל את דמי התיווך במלואם, על פי ההתחייבות עליה חתמה הנתבעת מס' 1.

התובע הוסיף כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב על מנת להתחמק מחובתם על פי כתב ההתחייבות, בדרך של הזדהות בשם שונה ומסירת פרטים כוזבים, ועל כך לגישתו יש למצות עמם את הדין.

הנתבעים טענו כי התובע אינו זכאי לקבל תשלום בגין דמי תיווך, שכן לא היה הגורם היעיל בהתקשרות שבין הנתבע 2 לבעלי הנכס, אלא המידע שהוביל לרכישת הנכס התקבל מאת שכנה הגרה בסמוך לדירה ולא מאת התובע, וכי התובע לא היה מעורב כלל בשלב ההסכמי או ביצירת הקשר שבין הנתבע 2 לבעלי הנכס.

בהקשר של הנתבע 2, טענו הנתבעים להיעדר יריבות שלו מול התובע, שכן מעולם לא התקשר עם התובע בכל דרך או צורה שהיא.

דיון והכרעה

על מנת שיהא מתווך במקרקעין זכאי לקבלת דמי תיווך, עליו לעמוד בשלושה תנאים מצטברים, הנקובים בסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו 1996. שלושת התנאים המצטברים הינם: קיומו של רישיון תיווך תקף, קיומה של הזמנת שירותי תיווך בכתב, והיות המתווך הגורם היעיל בעסקה.

אין חולק, כי שני התנאים הראשונים מתקיימים אך ורק במישור של הנתבעת מס' 1, שכן הנתבע מס' 2 אינו צד להסכם להזמנת שירותי תיווך מאת התובע; יכול ולתובע היו עילות שונות ואחרות, ואולם התובע בחר למקד חיציו בעילה החוזית בלבד ומכח חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו 1996, ועילה מכח חוק זה אינה קמה אלא עם קיומו של קשר חוזי; יכול ולתובע הייתה עילה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, בבחינת "זה נהנה וזה חסר", או עילה נזיקית אחרת (תרמית וכיו"ב), ואולם משבחר בעילה החוזית בלבד, אין הנתבע 2 חב בתשלום דמי התיווך.

אוסיף כי משלא צורף תיעוד ולא הובאה עדות באשר לבלעדיות לה טען התובע, הרי שאין טעם להסתמך על החזקה שבסעיף 14 (ב) לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו 1996, אלא יש לבדוק האם מתקיים התנאי שבסעיף 14 (א) (3) לחוק.

ולפיכך, שתי שאלות עומדות להכרעה, הינה במישור היחסים שבין התובע לנתבעת מס' 1; האחת, האם התובע היה הגורם היעיל בהתקשרות אשר נוצרה, והאחרת, האם ניתן לחייב הנתבעת 1 מכח ההזמנה (המהווה את ההסכם שבין הצדדים), בתשלום דמי התיווך לגבי דירה שלא רכשה?