פרידמן נ' וורמס - פסקדין

החלטה

1.להלן החלטתי בבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף בטענה להשתק עילה, השתק פלוגתא, מיצוי העילה ואי תביעת הסעד המבוקש בהליך קודם.

2.מקרה שהיה כך היה:

התובע והנתבעים הינם דיירים המתגוררים בבית משותף ובין הצדדים מחלוקת לעניין חניות שבמקום. ביחס לאותה מחלוקת הגיש התובע יחד עם אחרים נגד הנתבע ואשתו תביעה בפני המפקחת על בתים משותפים (להלן: "ההליך הקודם"), ובמסגרתו הוא עתר למתן צווי מניעה קבועים לעניין השימוש בחניות שבמחלוקת. ההליך הקודם התברר לגופו ובסיומו ניתן פסק דין לפיו זכה התובע בחלק מהסעדים המבוקשים.

בהליך הקודם העלה התובע טענה ולפיה ביום 2.2.11 הוא הותקף על ידי הנתבע (להלן: "אירוע התקיפה").

במסגרת תביעה דנן מבקש התובע לחייב את הנתבע לפצותו בגין אירוע התקיפה הנטען וזאת בעילה של תקיפה, הסגת גבול והפר חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין.

3.לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה על הסף הואיל ואירוע התקיפה נדון והוכרע במסגרת ההליך הקודם, ואשר בעקבותיו נפסק לתובע חלק מהסעד המבוקש. אי-לכך, ההליך הקודם יצר השתק עילה והשתק פלוגתא ועל כן אין לדון בתביעה. הנתבע מוסיף וטוען כי התובע לא עתר לפיצול סעדים, ומכל מקום בהתאם לס"ק 77(א) לפקודת הנזיקין, הוא אינו זכאי לסעד נוסף בגין אותה עילה.

4.התובע מבקש לדחות את הבקשה על הסף בנימוק של העדר תצהיר תומך ובהעדר כל ראיה כי בהליך הקודם נקבע ממצא כלשהו היוצר השתק כלשהו בתביעה דנן.

לגוף העניין התובע טען כי בהליך הקודם נדונה המחלוקת בין הצדדים בעלי הדין ביחס להיקף הרכוש המשותף והשימוש בו והסעדים שהתבקשו במסגרתו היו אך ורק לעניין המחלוקת הנ''ל. התייחסות התובע בהליך הקודם לאירוע התקיפה היתה רק כתיאור רקע של מערכת היחסים בין בעלי הדין ומבלי שהתבקש כל סעד בגינו. מנגד, תביעה דנן הינה תביעה נזיקית בה נדרש פיצוי בגין נזקי גוף, והרי בכגון דא אין למפקחת על בתים משותפים סמכות לדון בתביעה. בנסיבות העניין, גם אם תאמר כי עילת התביעה בהליך הקודם, כמו גם בהליך דנן, חד הם, הרי בהתאם להלכה הפסוקה אין מנוס מהגשת שתי תביעות נפרדות לערכאות שונות למתן הסעדים המבוקשים.

5.שקלתי מכלול טענות הצדדים, ומצאתי לדחות את הבקשה. להלן אנמק.

6.טענת הנתבע ולפיה אירוע התקיפה נדון והוכרע במסגרת ההליך הקודם לא נתמכה בראיה כלשהי, כגון פרוטוקול הדיון, סיכומי טענות הצדדים או פסק הדין שניתן בהליך הקודם.

אמנם נכון, בכתב התביעה בהליך הקודם, צורף לתגובת התובע לבקשה, תיאר התובע את אירוע התקיפה הנטען והגשת תלונה במשטרה בעקבותיו, אולם, העניין עלה בשולי הדברים, ובהעדר כל אסמכתא סותרת, יש להסיק כי הוא מהווה אך ורק תיאור רקע של מערכת היחסים העכורה בין הצדדים בעלי הדין.

7.די באמור לעיל לדחיית טענת השתק עילה, כמו גם לדחיית טענתו השתק פלוגתא לעת הזו.

8.סמכות המפקחת על בתים משותפים נקבעה בסעיף 72 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, ואין חולק כי עילה מכוח פקודת הנזיקין לתשלום פיצויים בגין נזק גוף, כבמקרה דנן, אינה נמנית על העניינים הנתונים לסמכותה. בנסיבות העניין, ממילא התובע לא היה יכול להגיש תביעה דנן בפני המפקחת על בתים משותפים, אלא בפני בית משפט אזרחי רגיל, כפי שעשה בפועל.

9.ס"ק 72(ב) לחוק המקרקעין קובע כדלקמן:

"סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גבול מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת או לגבי הרכוש המשותף, רשאי התובע להביאו, לפי בחירתו, לפני בית משפט מוסמך או לפני המפקח".

מנוסח ההוראה לעיל, ולאור הטענות המועלות בכתב התביעה בהליך הקודם, עולה ומתחייבת המסקנה כי התובע זכאי היה לבחור בין הגשת אותה תביעה בפני המפקחת על בתים משותפים או, לחילופין, בפני בית משפט אזרחי רגיל. אולם, משבחר התובע לממש את הזכות שניתנה לו בדין ולהביא את ההליך הקודם בפני המפקחת על בתים משותפים, אין כל מקום "להעניש" אותו באמצעות קבלת הטענה בדבר מיצוי העילה וחסימת דרכו מהגשת תביעתו דנן בעילה נזיקית ואשר ממילא אינה בסמכותה של המפקחת על בתים משותפים.

10.בתק' 44-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע כדלקמן:

"44.א.תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.

ב.תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה.