פרידמאן ואח' נ' שמליקשוילי ואח' - פסקדין

פסק - דין

עסקינן בתביעה כספית שהועמדה על סך של 1,744,415 ₪. נטען כי התובעים, שהם שותפים בעסקי נדל"ן, יזמות, איתור וקידום נכסים - השקיעו סכום של 350,500 דולר, בהמשך להצעה של נתבע 1 לרכישת קרקע בכפר ביתוניא (גבעת זאב). לפי הנטען - נתבע 1 הונה את התובעים ונתבע 2 - שהוא עו"ד, שטיפל עבורם בעסקה, התרשל באופן טיפולו ועקב אותה התרשלות נגרם הנזק. מאחר ונתבע 1 לא טרח להגיש הגנתו, ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה ביום 10.5.12 (כב' השופט פיינברג) וזאת על מלוא סכום התביעה, בתוספת הצמדה וריבית מיום 14.2.12, החזר אגרת בית משפט ושכר טרחת עו"ד שהועמד על 171,000 ₪. הכרעה זו עניינה רק בשאלת אחריותו של נתבע 2 לנזק הנטען.

הצדדים אינם חולקים על כך שהיו מגעים באשר לרכישת מקרקעין על ידי התובעים מנתבע 1 וכי הנתבע 2 היה מעורב באותם מגעים. עם זאת, נטושה בין הצדדים מחלוקת רחבה - באשר לכל הכרוך במעורבות נתבע 2 באותם מגעים; המועד בו החלה מעורבותו, המלצות שנתן, חלקו בניסוח הסכמים אלה ואחרים, ידיעתו בדבר ביצוע תשלומים לנתבע 1, השלב בו בוצעו התשלומים, האופן בו התגלתה התרמית ונטילת אחריותו על הטעות שעשה. בשים לב לשלל מחלוקות אלה, קיים פירוט רב בכתבי בית הדין ובתצהירים שהוגשו ואפנה לאמור שם. לצורך ההכרעה - איני רואה צורך לחזור על מלוא הפרטים, למעט התייחסות למועדים עיקריים ונקודות "צומת" במחלוקות הקיימות.

תמצית טענות התובעים:

לטענת התובעים, כבר בתחילת שנת 2011 פנה נתבע 1 אל התובע 2 - טלפונית באשר לקרקעות. בהמשך לכך נפגשו התובעים עם הנתבע 1, אשר הציג בפניהם מסמכים המוכיחים לטענתו את זכויותיו במקרקעין. המסמכים היו בערבית והתובעים אינם קוראים שפה זאת. הנתבע 1 מצדו, אמר כי רכש רק חלק מהזכויות במקרקעין והוא נמצא בשלבים להשלמת הרכישה. הוא ביקש מהתובעים להצטרף לרכישה, כנגד מקדמה בסך 20,000 דולר. התובעים סירבו באותו שלב. בחלוף מספר חודשים, שוב יצר הנתבע 1 קשר וטען כי נחתם הסכם, מכוחו הפך כבר לבעלים של זכויות במקרקעין. בפגישה נוספת, הציג מסמך אשר לטענתו מהווה נסח רישום ומציג את זכויותיו במקרקעין. המסמך הופק על ידי המנהל האזרחי ביו"ש (ראה נספח א' לתביעה). עוד מסר מסמך בעברית שכותרתו: "הסכם מכר זכויות בחלקת קרקע" מיום 23.3.11. מכוח מסמך זה מכר לו כביכול עבד אל כרים מוחמד חליל, זכויות בקרקע (ראה נספח ב' לתביעה). באותה פגישה הציג מסמכים נוספים, בטענה שהם צווי ירושה וייפויי כוח, הנוגעים לאותה עסקת מכר (ראה נספח ג' לתביעה). בהמשך לאותה פגישה, פנה התובע 2 טלפונית אל הנתבע 2, לצורך בחינת המסמכים. הפגישה הייתה ביום 13.6.11. סוכם כי שכר טרחה יהיה על בסיס שעות עבודה ואם תירקם עסקה, ייקבע שכר גלובאלי לטיפול הכולל. נטען כי לאחר שנתבע 2 בדק את המסמך, אשר הוא כביכול נסח רישום, הוא אמר כי בכפוף לכך שמדובר במסמך מקורי, יש בו להעיד שנתבע 1, הוא הבעלים הרשום של הזכויות במקרקעין, נשוא אותו מסמך. אומנם לא מדובר ברישום סופי - אך די בו להוכחת הזכות. כדי לבדוק את אותנטיות המסמך, פנה התובע 2, בעצת נתבע 2, למר עוזי גילה, הפקיד הממונה במנהל האזרחי והנ"ל אכן אישר כי מדובר בנסח מקורי. במקביל אמר הנתבע 1 כי יש לו קרקעות נוספות. התובעים ביקשו נסחים גם בקשר לנ"ל (ר' מסמכים שסומנו ד', אשר לפי הנטען - נמסרו במשרדי המנהל האזרחי על ידי הנתבע 1). נטען כי לאחר שעודכן הנתבע 2, הוא זימן אליו את התובעים יחד עם נתבע 1, כדי לבדוק את המסמכים. עמדתו הייתה כי רק הנסחים הם החשובים ואלה מבטאים בעלות של נתבע 1 במקרקעין. על בסיס חוות דעת זו, החלו התובעים בניהול משא ומתן מול נתבע 1. בתחילה דובר על עסקת שותפות ולאחר שדווח לנתבע 2, שנתבע 1 עומד על קבלת כספים, כדי לקדם השלמת הרכישה, הוא אישר לשלם אפילו 100,000 דולר. נטען כי נתבע 2 הסביר שהבעלות של נתבע 1 בכ- 200 דונם מספקת כערבות.

לטענת התובעים התקיימה פגישה נוספת ביום 26.6.11 בבוקר ואז שוב אישר נתבע 2 שהנסחים מציגים זכויות. הוא כינה את העסקה "עסקת זהב". בהמשך לכך הם נפגשו באותו ערב עם נתבע 1 אשר לחץ על חתימה על זיכרון דברים ותשלום מקדמה. ואכן, באותו מועד שולמה לו מקדמה על סך 50,000 ₪ שהיוו אז 14,534 דולר. באותו מעמד נערכה הסכמה, היא נספח ה' לתביעה, אשר עניינה בחלקה 80 בגוש 23 באדמות ביתוניא. בהסכמה דובר על 70,000 דולר לכל דונם והוסכם כי למחרת היום, יחתמו הצדדים על זיכרון דברים וייפוי כוח בלתי חוזר אצל הרב ברוורמן. למחרת היום, 27.6.11 התקיימה פגישה נוספת בין התובע 2 לנתבע 2, לצורך עריכת ההסכם. הפגישה הייתה בבית של נתבע 2, אשר (כך לטענת התובעים), שב ואישר כי ניתן להסתמך על המסמכים. נתבע 2 אמר כי אין הוא בטוח שיוכל לייצג את שני הצדדים והוא ביקש שבשלב זה, יפעלו התובעים לבד מול נתבע 1, באופן לא רשמי. עוד אמר כי יעביר את המסמכים לבדיקה של עו"ד נוסף. ביום 28.6.11 התקיימה פגישה נוספת עם הנתבע 1, כאשר עובר לה, אישר נתבע 2 שגם בדיקה של עו"ד ניר צבי, העלתה ש-"הכול מצוין". בפגישה מאותו יום, נערך זיכרון דברים מול נתבע 1, כאשר התובעים טוענים שהדבר נעשה בתיאום עם נתבע 2, אשר אף הכתיב את הפרטים הנדרשים. באותו מעמד שולם לנתבע 1, סך נוסף של 70,000 דולר. זיכרון הדברים שנערך באותו מועד, הוא נספח ו' לתביעה ואף הוא, כמו המסמך מיום 26.6.11, נערך בכתב יד. במסמך זה מוזכרים כמקרקעין חלקות 79, 78, 77 ו- 86 בגוש 23 וכן - "עוד מספר חלקות באותו הגוש".

לטענת התובעים התקיימה פגישה נוספת עם נתבע 2 ביום 29.6.11 וגם אז הוא אישר שהניירת נראית טוב. הנתבע הוסיף כי יש בנסחים שלוש הערות, אך משמעותן יכולה להיות רק לגבי הערך הסופי של הקרקע. לאחר אותה פגישה, הועבר לנתבע 1 סך נוסף של 20,600 דולר. התובעים ביקשו מנתבע 2 לערוך הסכם לרכישת הקרקעות ולטפל בהעברת הזכויות. נתבע 2 מצדו, הפנה לכך שהדבר יהווה אירוע מס ולפיכך ייעץ להמתין עם הטיפול המשפטי, באשר להסכם רכישה. במקביל נוהל מו"מ עם נתבע 2, באשר לשכר טרחתו וזה דרש סך של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר בתחילה ישולם מחצית הסכום והיתרה לפי ההתקדמות. סוכם עוד כי ישולם לנתבע 2 אחוז אחד, מערך הקרקע בשלב הסופי, לאחר הרישום.

פגישה נוספת התקיימה במשרד של הנתבע 2, ביום 5.7.11 בין תובע 2 לבין נתבע 1. נטען כי באותו מועד, ידע נתבע 2 שכבר שולמו סכומים משמעותיים. נתבע 2 מצדו חזר על ההמלצה לדחות את העניין המשפטי, בשל המשמעויות מבחינת רשויות המס. הוא הציע לחתום בינתיים על עסקת שותפות ואישר להעביר לנתבע 1 100,000 דולר, ללא חשש. נתבע 1 מצדו ביקש כספים, על מנת שיועברו לבעלי הקרקע ויהיה ניתן לסגור את העסקה מול התובעים. ביום 10.7.11 נחתם זיכרון דברים נוסף, כאשר הפעם מדובר במסמך שערך נתבע 2 (ר' נספח ח' לתביעה). באותו מסמך רשומות, בין השאר, הצהרות של נתבע 1 באשר לזכויותיו ב- 16 חלקות בגושים 23 ו- 24. התובעים טוענים שהניחו שכל הדרוש נבדק על ידי נתבע 2. נטען כי נתבע 2 הציע להגדיר את הכספים ששולמו עד אז, בכינוי הלוואה ואכן בסעיף 10 לזיכרון הדברים, נזכרת מילה זו. במקביל נחתם באותו מועד, הסכם שכר הטרחה של נתבע 2 (ר' נספח ט' לתביעה). נטען כי נתבע 2 הכין עוד הסכם מכר - בו היה צריך להשלים, לאחר מכן, את הסכומים שכבר שולמו וכן שטר משכון שישמש כבטוחה לנ"ל. לתביעה צורפה טיוטת הסכם (נספח י'). התובעים טוענים שעל אף שנתבע 2 אמר שערך גם שטר משכון, הוא טען לאחר מכן, שלא הכין כזה. לטענתם הוא מסתיר את המסמך, לנוכח החזית שביניהם. נטען כי בכל מקרה התרשל - אם לא החתים את הנתבע 1 על אותו שטר במעמד האמור.

התובעים היו סבורים על בסיס החתימה על זיכרון הדברים, שהם מעורבים בעסקה בטוחה ולפיכך המשיכו בתשלומים לנתבע 1 - לטענתם, עד לסך של 350,500 דולר (ר' קבלות באשר לחלק מהסכום, בנספח י"א לתביעה). נתבע 2 אמר לתובעים שהתייעץ עם עו"ד חורי, כדי לקבל הסברים, באשר לביצוע רישום הזכויות. מספר ימים לאחר החתימה על זיכרון הדברים שערך נתבע 2, הוא ביקש מתובע 1 להגיע מידית למשרדו בתל אביב. באותו מעמד, להפתעת התובע 1, אמר כי למד מחוות דעתו של עו"ד חורי שהמסמכים אינם מעידים כלל על בעלות נתבע 1 במקרקעין. נטען כי אף הודה בטעותו ואמר "זו נפילה שלי". לפי הטענה, למחרת היום, הביע חשש שאחד המסמכים מזויף והוסיף כי מדובר בטעות שלו ו"אני צריך לאכול את הכובע". נתבע 2 הציע לתובע 1 - לגשת לגנזך המדינה, לבדוק אם יש עותק מקורי לייפוי הכוח. פניות לנתבע 1 להשבת הכספים, לא הועילו ובמקביל לפניה אליו, פנו התובעים לנתבע 2, במכתב מיום 4.8.11 וביקשו לקבל את המסמכים הנוגעים לעסקה. אכן נתבע 2 מסר מסמכים, אך לפי הנטען, חלק מהם הוסתרו. כך נטען שלא גולה שטר המשכון וגם לא חוות הדעת שערך עו"ד חורי. בין הצדדים התקיימה עוד תכתובת נוספת, באשר לטענות ההדדיות. במסגרת זו טען נתבע 2 כי חוות הדעת של עו"ד חורי, הייתה עצה פרטית שניתנה לו וכי מעולם לא נערך שטר משכון. במקביל הוגשה תלונה במשטרה כנגד נתבע 1. התובעים טוענים כי לצורך התשלומים לנתבע 1, הם לוו כספים בהלוואות נושאות ריבית והצמדה המוערכות בכ- 70,000 ₪, במועד הגשת התביעה. בגין בזבוז הזמן הכרוך בעסקה - טענו לנזק של 100,000 ₪. הם העריכו עוד הפסד עסקאות אחרות, עקב המצב הכלכלי אליו נקלעו, בסך של 200,000 ₪ נוספים. נטען כי נתבע 2 התרשל בקריאת הנסח ובבדיקת המסמכים ולא ערך בדיקות מקצועיות, כמצופה מאיש מקצוע. בדיקה פשוטה של המסמכים, מעלה ששמו של נתבע 1 מופיע לעיל, רק כמי שביקש את הוצאתם ולא כבעל הזכויות. ייפויי הכוח שנחתמו על ידי הבעלים, לטובת הנתבע 1, הם מזויפים. נטען כי במיוחד עת עסקינן בקרקעות ביו"ש, יש צורך בזהירות מיוחדת. הפניה לנתבע 2, הייתה בשים לב למומחיות המיוחדת שלו, בקרקעות שם. לפי הנטען הנתבע 2 היה נתון בלהיטות לקבל את שכרו ולא פעל כשורה להגן ולשמור על כספיהם. לא רק שלא השיב את הסך של 30,000 ₪, שניתן לו בשיק דחוי, על חשבון שכר הטרחה, אלא אף מיהר להפקיד הסכום בחשבונו, לאחר שנודעה המרמה ועוד בטרם היה ניתן ליתן הוראת ביטול (ר' הקבלה - נספח כ"ו לתביעה).

תמצית טענות נתבע 2:

בניגוד לכל המתואר, טוען הנתבע 2 כי אכן התקיימה פגישה ביום 13.6.11, אך אותה פגישה לא נגעה לקרקעות נשוא תביעה זו, אלא לייעוץ אחר שנתן לתובע 2 בעניין עסקה עם מר שונברג. כדי לתמוך בטענה זו, צורפו נספחים א' ו- ב' לתצהיר נתבע 2. נספח א' - מהווה זיכרון דברים הנוגע לאותה עסקה אחרת ונספח ב' - מכתב שנתן נתבע 2, לתובע 2, כדי לפנות לקמ"ט משפטים במנהל האזרחי בבית אל, בקשר לאותה עסקה. נתבע 2 טוען כי בדיקה מאוחרת שערך, העלתה שהתובע 2 אכן התייצב לאותה בדיקה, ביום 19.6.11, אך לא שילם האגרה הנדרשת ולא השלים הבדיקה (כנספח ג' להגנה, צורפה תרשומת שערך באשר לאותו בירור מאוחר). לטענת נתבע 2 - הפגישה הראשונה באשר לעסקה הרלוונטית הייתה רק ביום 28.6.11. באותו מועד הודיע התובע 2 (אותו הכיר כאמור מאותה עסקה אחרת וקודמת), כי הוא רוצה להיפגש אתו, ביחד עם שותף חדש. השיחה הטלפונית הייתה בסמוך לשעה 16:00 והנ"ל הגיעו לפגישה, בסמוך לשעה 20:00 - לנחלת יצחק, שם היה מוזמן נתבע 2, ליום הולדת של נין, של ידידה שלו. נטען כי באותה פגישה הוצגה אסופת מכתבים בערבית וצילום תעודת זהות של נתבע 1 וכן ייפויי כוח מהימים 8.10.66 ו- 19.10.66 (נספחים ד' ו-ה' לתצהיר). עוד הוצגה מפה של גוש 23. מאחר והנסחים נשאו חותמת של רשם הקרקעות עוזי גילה ועלה כי הם הוצאו עבור הנתבע 1 ומאחר ונסח מוצא - רק למי שמוכיח לפקיד ההסדר זיקה לקרקע, הונח כי יש ממש במסמכים. נתבע 2 בדק שמבקש הנסח, נושא תעודת זהות, התואמת את זו של נתבע 1 וביקש מתובע 2 תרגום של הערות שהיו על הנסחים, על מנת שיוכל להמשיך בבדיקה. רק ביום 3.7.11 העביר התובע את תרגום אותן הערות (ר' נספח ו' לתצהיר הנתבע). בכלל הנ"ל הערות על שעבוד והקדש. ביום 5.7.11 הגיע התובע 2 למשרד הנתבע 2 ובאותו מעמד הוצגו לו פרטים חשודים לגבי ייפוי הכוח. האחד - הפרש לא סביר בין אגרות הבולים בשני ייפויי הכוח, על אף שהם ניתנו כביכול רק בהפרש של 11 יום. השני - אי סבירות לגבי המספר הסידורי שעל ייפויי הכוח, על פיו כביכול בתוך 11 יום, הוציא הנוטריון הרשמי למעלה מ- 9,000 אישורים נוטריוניים. בשים לב לאמור - התבקש התובע 2 לפנות לגנזך המדינה ולבקש העתקים של ייפוי הכוח המקוריים, כדי לבדוק שאלה אמיתיים. באותו מועד הכין נתבע 2 עם תובע 2: "טיוטת עקרונות", אשר צורפה כנספח ז' לתצהיר הנתבע. הודגש כי אין בנ"ל כל מכירה או התחייבות לשלם לנתבע 1. עותק הועבר לתובע 2 בפקס. תובע 2 התחמק מלפנות לגנזך המדינה וטען כי לא מצא את האדם המטפל בכך וייקח זמן עד שתתקבל תשובה.

ביום 10.7.11 אכן הגיעו הצדדים למשרד הנתבע 2 וחתמו הן על הסכם שכר טרחה עמו והן על זיכרון הדברים, הוא נספח ח' לתביעה. נתבע 2 מדגיש כי אין גם באותו מסמך התחייבות לכל תשלום וכי ההצהרות שהיו בו, היו מפי נתבע 1. במסמך התחייבו התובעים לשאת רק בהוצאות מימון רישום החלקות ולא בדבר על חשבון התמורה. אכן באותו מעמד, הציע התובע 1, לשלם לנתבע 1 - 500,000 דולר, אך נתבע 2 אמר כי אם זו כוונתם, עליהם לאשר בכתב שהדבר הוא בניגוד לדעתו. בהמשך לכך - אכן חזר בו התובע 1 מההצעה. נתבע 2 חולק על הטענה שהוא המליץ להגדיר כספים ששולמו כהלוואה. לטענתו, באותו מועד, לא ידע כלל ששולמו כספים. באשר למילה "הלוואה" הנזכרת בסעיף 10 לזיכרון הדברים, אמר שזו - "השתרבבה בטעות" (ר' סעיף 20.4 לתצהירו). ביום 15.7.11 קיבל פקס מהתובע 2. לטענתו הפקס, תומך בטענה כי ההתחייבות הייתה לממן רק הוצאות רישום על זכויות(ר' נספח ט' לתצהירו). נתבע 2 טוען כי מאותו שלב, עיכב את המשך הטיפול, עד שיתקבל המידע המבוקש מגנזך המדינה לעניין ייפויי הכוח ועד שתתקבל חוות דעת מעו"ד חורי. הוא ציין כי ביקש את חוות הדעת - כדי להעריך את הזמן והעלות להשלמת הליכי הרישוי. התובעים לא שילמו בגין חוות הדעת, אשר ניתנה לנתבע 2, כטובה מחבר. לטענתו, אין בסיס לטענה שהתגלה זיוף, עקב אותה חוות דעת, שעניינה אחר (חוות הדעת אשר עד אז, לפי הנטען, סירב לגלות, צורפה כנספח י' לתצהירו). הפגישה עם עו"ד חורי הייתה ביום 18.7.11 וחוות הדעת התקבלה ביום 28.7.11. בעוד התובע 2 טוען כי לא נכח בפגישה עם עו"ד חורי, טוען נתבע 2 כי הנ"ל המתין שם בחוץ ולאחריה הוא זה שאמר כי הוא חושש שיש מסמכים מזויפים. נתבע 2 מצדו המליץ לפנות למשטרה. נתבע 2 טוען כי את ההסכם בין עבד אל כרים מוחמד חליל, לבין נתבע 1 (נספח ב' לתביעה, כאשר מדובר בהסכם מכר בעברית ממרץ 2011) ואת ייפוי הכוח מיום 23.5.11 (נספח ג' לתביעה) - הוא ראה רק באותו מועד (18.7.11).

נתבע 2 טוען כי רק ביום 25.7.11 - שמע מהתובע 2 שהתובע 1 שילם 85,000 דולר לנתבע 1. התובע 2 טען שהדבר היה ללא ידיעתו. התובע 2 טען עוד, שנתבע 1 נכנס למשרדו וגנב את כל המסמכים. בהמשך למכתב מיום 24.8.11, שקיבל נתבע 2 מב"כ התובעים, הוא אפשר לתובע 2 לצלם את כל החומר במשרדו ואף מחוץ לו, זאת ביום 30.8.11. נתבע 2 מבהיר כי נספח י' לתביעה, הוא הסכם מכר סטנדרטי, לגבי נכס הרשום בישראל ואין ממש בטענה שהוא נערך להבטחת זכויות התובעים בקרקע. הוא הכחיש גם שנערך שטר משכון. הוא מציין שאמר מפורשות לתובעים שלא להעביר כספים, עד שיוסדר רישום על שם נתבע 1, למעט מימון הוצאות רישום. נתבע 2 מצדו, פנה במועד מאוחר יותר, לגנזך המדינה ואכן הבדיקה העלתה שהחשש שהעלה באשר לייפוי הכוח, היה מוצדק (ר' נספחים י"א ו- י"ב לתצהירו). נתבע 2 מדגיש כי לא יעץ לתובעים לנהל מו"מ עם נתבע 1 וגם לא לשלם לו, כאשר זוהי עצתו, הדברים נעשים בכתב (ר' לדוגמא נספח י"ג לתצהיר, בעניין עסקה אחרת). לדבריו, אין הוא מאשר העברת כספים, ללא הסכם מחייב. הדבר אינו סביר ביחס למקרקעין ביו"ש, אשר עדיין לא נרשמו על שם מקבל התמורה. הדברים נאמרו לתובעים וזיכרון הדברים וטיוטת העקרונות, נוסחו בהתאמה. נתבע 2 טוען כי לא היה מעורב בהסכמים שנוסחו בכתב יד (מהימים 26.6.11, 28.6.11 ו- 29.6.11) ולא ידע על הכספים ששולמו במקביל. אם בחרו התובעים לפעול בניגוד לעצתו, אין להם להלין אלא על עצמם. צוין כי יש לנתבע 2 הקלטה של התובע 2 - שבוצעה לאחר ששוחרר מהייצוג של הנ"ל. יוער כי הקלטה זו, לא הושמעה בסופו של יום. נתבע 2 חלק על הטענה שהציג את עצמו, כמומחה במקרקעין והוא הסביר שבמסגרת שירות מילואים, בהתנדבות, כיהן כעוזר ליועץ המשפטי לענייני מקרקעין של המנהל האזרחי ביו"ש. האמור היה בשנים 82 עד 85.

הכרעה:

שלושת "השחקנים" המרכזיים (שני התובעים ונתבע 2), נחקרו באריכות בימים 23.2.14 ו- 24.2.14. לאחר מכן, סיכמו הצדדים טענותיהם, בדיון ביום 10.3.14. לאחר שמיעת כלל העדויות והטענות, אני סבורה שדין התביעה במרביתה להידחות. להלן אתייחס למחלוקות המרכזיות שהתגלו, בסופו של יום, בין הצדדים ואשר להכרעה בהן, נפקות לתוצאה הסופית.

בא כוח התובעים התייחס לתובעים בסיכומיו, כאל אנשים תמימים, אשר נקלעו שלא בטובתם להסתבכות כספית. נטען כי ליקויים אלו ואחרים, שנמצאו בעדויותיהם, יסודם באותה תמימות. לדידו - לא רק שאין באותם ליקויים, כדי לגרום לדחיית התביעה, אלא, הם אף מוסיפים לאמינות שניתן לייחס למרשיו. אין אני רואה את הדברים, בהקשר זה, עין בעין עמו. התרשמותי הייתה כי לא מדובר באנשים תמי לב, אלא באנשים העוסקים מזה זמן מה, בעסקאות מקרקעין, תוך סיכונים כספיים לא מבוטלים, מתוך מטרה לרווח כספי גדול ומהיר. לטעמי, מקום בו בוחר אדם להכניס ראשו, בעסקאות ממין זה, האמירה כי מדובר באדם תמים אשר נכווה עקב טעות של אחר, אינה פשוטה ואינה ברורה מאליה. באשר להתרשמותי זו מהתובעים - אני מפנה למסמכים שהוצגו אגב חקירת התובע 2 (ר' מוצגים א' עד ג') ואשר מהם ניתן ללמוד על הסתבכות קודמת של התובע 2, עת קיבל הלוואה בסך 170,000 ₪, אך לא החזירה, עד שהיה צורך להגיש תביעה כנגדו. במסגרת בקשת רשות להתגונן שהוגשה מטעם התובע 2, באותם הליכים (תא"ק 34162-12-11), הוא מדבר בין השאר, על כך שאביו נקלע לחובות אדירים. כדי לסייע לאביו, הוא נטל הלוואות והחל לעסוק בעצמו בניהול יוזמות בנדל"ן וזאת - "כדי להרוויח "כסף גדול" ולחלץ את אבי מהבוץ אליו נקלע" (ר' סעיף 2, למוצג א'). עוד אפנה לחקירה של התובע 1 במשטרה, בעניין המרמה נשוא תיק זה (ר' מוצג ה'). באותה חקירה נשאל התובע 1 על ידי החוקר המשטרתי כדלקמן: "אתה לא בעל עסקים ולא בעל ממון, איך נכנסת לעסקה של עשרות מיליונים שאין לך הון עצמי?". על כך השיב התובע 1: "אנשים המליצו לי ללכת על העסקה, כי אני בעל חוב וגם מרדכי ואנחנו אמרנו מה שנוכל לגייס, אנו נכנס" (ר' ש' 128-127 בחקירתו). התרשמותי היא כי התובעים הנתונים בחובות, היו מוכנים אגב ניסיונם לעשות "כסף גדול" ובזמן קצר - לקחת סיכונים גדולים (גם תוך לקיחת הלוואות אשר עשויות להגדיל חובם). הצגתם כאנשים פשוטים ותמימים, אינה הולמת את נסיבות המקרה ואת התרשמותי מהם.

מחלוקת עיקרית בין הצדדים נגעה למועד הראשון בו הייתה התייעצות עם הנתבע 2, ביחס למקרקעין, נשוא התביעה;

בעוד התובעים טוענים כאמור כי הפגישה הראשונה הייתה ביום 13.6.11, טוען נתבע 2 כי הפגישה הראשונה, בעניין העסקה דנן, הייתה רק ביום 28.6.11. באותו מועד הייתה הפגישה בבית, בנחלת יצחק אשר בו, נערכה מסיבת יום הולדת, לנין של ידידה של נתבע 2. לטענת הנתבע 2, הפגישה באותו יום, גם הייתה בשעות הערב, בערך בשעה 20:00. לעניין זה נפקות רבה - שכן לא יכולה להיות מחלוקת שהתובעים כבר שילמו לנתבע 1, על חשבון העסקה, עוד עובר ליום 28.6.11. בהתאם לטענותיהם, הם שילמו סכום דולרי שווה ערך לכ- 50,000 ₪ ביום 26.6.11. יש ליתן את הדעת לכך, שאם הפגישה אז הייתה בשעות הערב, כפי שטוען נתבע 2 - ממילא יש מקום להנחה שגם תשלום נוסף שבוצע לטענתם ביום 28.6.11, בוצע עוד עובר לייעוץ עם נתבע 2 (תשלום בסך 70,000 דולר). קביעה כי רק ביום זה, ראה נתבע 2 לראשונה, מסמכים הנוגעים לעסקה הרלוונטית - משמעה כי התובעים השקיעו, עוד עובר לכך, סכום העולה על 84,000$.

במחלוקת זו מקבלת אני את גרסת הנתבע 2 ואנמק את טעמיי; בעת חקירת התובע 1 במשטרה, טען שם הנ"ל, כי רק ביום 22.6.11 פנה נתבע 1 לתובע 2 ואמר שיש לו מסמכים. ככל שזה המועד, בו הציג נתבע 1 את המסמכים, ברי כי נתבע 2 לא יכול היה לתת ייעוץ, עוד ביום 13.6.11. כמו כן, בהתאם לטענת התובעים, לא רק שכבר ביום 13.6.11 הייתה פגישה עם נתבע 2, אלא שבאותו מועד גם הוצג לו כבר נסח של חלקה 80. למרות טענה זו, עיון בתרגום של הנסחים שהוצגו, מלמד כי כל הנסחים, לרבות הנסח של חלקה 80 - הוצאו רק ביום 27.6.11. מועד זה מתיישב עם הטענה שפגישה ראשונה התקיימה למחרת היום ובמסגרתה הוצג אותו חומר. ועוד, כאשר נחקר התובע 2 הוא נשאל בצורה ישירה - האם נכון שהפעם הראשונה בה הגיע אל הנתבע 2, בעניין העסקה הייתה בנחלת יצחק. על כך הוא השיב כדלקמן: "אני חושב שלא. מכיוון שעבר זמן אני לא זוכר. אני חושב שדיברתי עם חירותי כמה פעמים לפני כן על העסקה הזאת" (ר' עמ' 7 ש' 14-13). אמירות מסויגות אלה, אינן מתיישבות עם הטענה הנחרצת, כאילו הייתה פגישה כבר ביום 13.6.11 וכאילו על בסיסה החלו בביצוע התשלומים. לו אכן היו התשלומים הראשונים, מבוססים על דברים אלה ואחרים שאמר נתבע 2, ניתן להניח כי התובע 2 היה משיב נחרצות באשר למועד הפגישה הראשונה והיה גם תומך הדברים, במועדי תשלומים שבוצעו. בהקשר זה אעיר כי באופן כללי היה ברי שהתובע 2, אינו זוכר את הדברים בצורה מדויקת וכרונולוגית מסודרת והוא אף אמר במהלך עדותו: "זה דברים ישנים, זה דברים שאני לא זוכר" (ר' עמ' 10 ש' 25).

הנתבע 2 מצדו - הוכיח לטעמי באופן מספק כי פגישה שהתקיימה בינו ובין תובע 2, ביום 13.6.11, לא נגעה לעסקה דנן, אלא לעניינים אחרים שהיו ביניהם. עלה כי עובר לעסקה, נשוא תביעה זו, טיפל נתבע 2 עבור תובע 2, ביחד עם אחר (מר שונברג), בעסקת מקרקעין אחרת. בהקשר זה הוצגה, כנספח א' לתצהיר נתבע 2, טיוטת זיכרון דברים שנוגעת לאותה עסקה אחרת. עוד הוצג מכתב שכתב נתבע 2, ביום 13.6.11, עבור תובע 2, כדי לאפשר לו קבלת נסח רישום, הנוגע לאותה עסקה אחרת. טענת נתבע 2 כי בפגישה ביום 13.6.11 הם עסקו כלל באותה עסקה אחרת - מתיישבת עם דברים שאמר תובע 2, בבקשת הרשות להתגונן, שהגיש התובע 2, בעניין התביעה להחזר ההלוואה של 170,000 ₪ (ר' לעיל). שם בסעיף 10 - אמר כי עסק באותה עסקה אחרת, אשר גם עניינה בקרקעות ביהודה ושומרון, בין החודשים נובמבר 2010 ועד חודש יולי 2011. משמע, סבירה הטענה, כי כאשר היה בפגישה ביוני 2011, אצל נתבע 2, היה זה עדיין בעניין אותה עסקה. בניסיון הנתבע 2, להוכיח שאותה פגישה, נגעה לעסקה האחרת - הוא הציג גם תרשומת שערך לאחר שיחה עם מזכירה של קמ"ט משפטים במנהל האזרחי, ביום 28.7.13. בתרשומת זו רשם כי הנ"ל מסרה לו, שהמכתב שנתן לפפר (הכוונה למכתב מיום 13.6.11, שצורף כנספח ב' לתצהירו), נמסר לגורם מסוים במנהל האזרחי, ביום 19.6.11. אותו גורם הודיע לפונה שיבוא עם שיק ע"ס 160 ₪, אך מאז לא חודש הקשר. במהלך החקירות - הוצגה, בניגוד לאותם דברים, קבלה המלמדת כי אותה אגרה כן שולמה וזאת ביום 19.6.11 (ר' מוצג י'). בא כוח התובעים טען בסיכומיו, כי יש בכך כדי לסתור את טענת נתבע 2, העולה מהתרשומת שערך. לדידו, עצם עריכת התרשומת, על בסיס שיחה עם אחר (אשר תוכנה מהווה עדות שמיעה) - מלמדת על כך שהנתבע 2, המודע לחשיבות מועד הפגישה הראשונה, אינו בוחל בכל דרך, כדי לנסות ולהרחיקה. אין אני רואה הדברים כך; התרשומת שנערכה, מלמדת רק שהנתבע 2 עשה מאמץ להביא ראיות, מעבר לעדותו, באשר לתוכן הפגישה ביום 13.6.11. גם אם בשיחה טלפונית נמסר לנתבע 2, מידע אשר עולה כי אינו נכון - לא די בכך, כדי לסתור את טענותיו באשר לנושא הפגישה, ביום 13.6.11. במיוחד כך הוא, כאשר לאור המפורט בסעיף הקודם, אף ללא עדותו של נתבע 2 וללא המסמכים התומכים בה, קיים קושי לקבל את גרסת התובעים. השאלה האם לבסוף, ביום 19.6.11, שולמה, או לא שולמה האגרה, על ידי התובע 2 - אינה רלוונטית למחלוקת זו. דהיינו לשאלה באיזה עניין התקיימה הפגישה ביום 13.6.11. העובדה שלאחר הפגישה מיום 13.6.11, על בסיס מכתב שנערך באותו היום, בעניין עסקה אחרת, פנה תובע 2 לקמ"ט משפטים במנהל האזרחי בבית אל, מתיישבת היטב עם טענות נתבע 2, כי אכן הפגישה אז, עסקה באותה עסקה אחרת. זאת, בין אם התובע 2 השלים את הבדיקה במנהל האזרחי, על ידי תשלום אגרה ובין אם לאו.