פרידלנד נ' רפפורט ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.12.12 בהוד השרון.

2. לטענת התובעת, רכב הנתבעות עמד וחיכה שחניה תתפנה. רכבים נסעו ועקפו אותו. התובעת שנסעה ביציאה מהחניה, ניסתה לעקוף את הרכב החונה. פתאום הנתבע נסע אחורנית ופגע ברכבו.

3. לטענת הנתבעות, רכבם נכנס לחניון מצד ימין והמתין בסבלנות שרכב מצד שמאל יצא מהחניה ויאפשר לרכב הנתבעות להיכנס. הנהג ברכב הנתבעות הבחין שהרכב בחניה מתקשה לצאת ועל כן החל לנסוע לאחור במהירות אפסית. לפתע התובעת שהחלה להיכנס לחניה מצד ימין, לא המתינה שהנהג ברכב הנתבעות יסיים את הנסיעה לאחור עקפה אותו מימין וכך נגרמה התאונה.

4. התובעת העידה כי נכנסה למגרש החניה ונסעה בנתיב הימני. רכב הנתבעות עמד בנתיב השמאלי והמתין שרכב אחר יצא ממקום חניה מצד שמאל. התובעת גם היא נעמדה וזאת על מנת ליתן זכות קדימה לרכב היוצא מהחניה. הרכב החונה יצא ואז החל רכב הנתבעות להיכנס למקום החניה אך לא הצליח לעשות כן ועל כן נסע לאחור ופגע ברכב התובעת, בשעה שזו החלה לנסוע ישר.

5. הנהג ברכב הנתבעות גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נעמד בנתיב השמאלי והמתין שרכב חונה יצא ממקום החניה. הנהג ברכב הנתבעות נסע לאחור על מנת ליתן לרכב החונה לצאת ואז הגיעה התובעת לחניה בנתיב הימני במהירות תוך שרכבה סוטה לנתיב הימני, לא המתינה, ופגעה ברכבו.

הנתבעת 1 העידה אף היא שנעמדו בצד שמאל בסמוך למכוניות החונות ליד מקום חניה שעמד להתפנות ובעלה הנהג אותת שמאלה. הנהג נסע לאחור באיטיות על מנת לאפשר לרכב החונה לצאת ממקום החניה ואז לפתע שמעו מכה והבחינו כי התובעת לא המתינה ופגעה במכוניתם.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנהג והיא מהימנה עלי. בנוסף, עדותו נתמכה בעדותה של אשתו, הנתבעת 1. כמו כן, התובעת עצמה הודתה כי רכב הנתבעות עמד מצד שמאל והמתין שרכב אחר יפנה את מקום החניה. מנגד עדות התובעת נסתרת בטופס הודעתה למבטחת וכן בכתב התביעה, בו מצוינות עובדות שונות לחלוטין.

7. ברם, סבורה אני כי גם אם נסתמך על עדות הנתבעת 1 והנהג בלבד, די בכך כדי להטיל אחריות לתאונה על הנתבעות. הואיל והתאונה ארעה בעת שהנהג ברכב הנתבעות עמד בנתיב השמאלי בניגוד לחוקי התנועה והחל לנסוע לאחור, היה על הנתבע לשים לב ולבצע הנסיעה לאחור בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. התובעת, הבחינה ברכב הנתבעות עומד בנתיב השמאלי וממתין לרכב המפנה את החניה. לפיכך, היה עליה להמתין וליתן לנהג ברכב הנתבעות להשלים את הנסיעה לאחור ולהיכנס לחניה שהתפנתה ולמנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 40% לקרות הנזק.

9. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 4,804 ₪ (המהווים 60%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 21.5.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ל' חשון תשע"ד, 03 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: