פריד נ' פוקס

החלטה

1. על פי כתב התביעה, בעקבות הצעת הנתבע לתובע – השקיע התובע בשנת 1999 סכום של 300,000$ בחברה שמפתחת טכנולוגיה לתקשורת באמצעות האינטרנט (להלן – החברה), כאשר הנתבע התחייב בערבות אישית להשקעה הכספית.

לימים התגלה כי החברה כשלה בעסקיה וקרסה, ועל כן דורש התובע מהנתבע כי יעמוד בהתחייבותו וידאג להשבת כספי ההשקעה לתובע בסך של 1,267,191 ₪.

התובע טוען כי לאחר פניותיו העביר לו הנתבע ,בחודש דצמבר 2006 , סדרת המחאות דחויות בסך כולל של 30,000$ , כחלק מפירעון החוב, אולם התחמק מלשלם את יתרת החוב.

2. לפנינו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת פורום בלתי נאות, וכן מחמת היעדר עילה ו/או יריבות ו/או התיישנות ו/או שיהוי.

פורום בלתי נאות

3. לטענת הנתבע, המקום הראוי לניהול התביעה הוא בארה"ב ולא בישראל, וזאת מחמת היעדר כל זיקה לישראל.

לדבריו, בעת ההתקשרות היו שני הצדדים אזרחים זרים, ההשקעה בוצעה בחברה זרה הרשומה במדינת דלאוור בארה"ב, ואף בוצעה על ידי חברה זרה אחרת ולא על ידי התובע, כפי שנטען בכתב התביעה, כל המסמכים הנוגעים לחברה, ובכלל זה מסמכי ההשקעה , מצויים במשרד באי כוחה בארה"ב , כל התקשורת בין הצדדים נערכה בשפה האנגלית, וכל התשלומים שולמו בדולרים מחשבון בנק בניו יורק.

עוד טוען הנתבע , כי הואיל ולבית המשפט בישראל אין סמכות להזמין עדים מחו"ל, בהיעדר יכולת לאכוף את הופעתם – אין לקיים את ההליך בישראל.

4. התובע מתנגד לבקשה וטוען כי שני הצדדים היו בעת ההתקשרות, ועודם גם כעת , תושבי ישראל, ויש בכך כדי להצדיק את בירור התובענה כאן.

אשר להיות החברה בה בוצעה ההשקעה חברה זרה טוען התובע , כי אין לעובדה זו רלוונטיות להליך.

לדבריו, התביעה היא בשל הסכם אישי שנחתם בין הצדדים, שהחברה למעשה איננה צד לו.

וגם ביחס לחברה זו טוען התובע, כי היא ניהלה את עסקיה בישראל, ומרכז פעילותה היה במשרדה שברעננה.

התובע טוען עוד , כי מעולם לא נאמר לו שמדובר בחברה זרה , ולא הוסכם עמו על ברירת דין זר, ומטעם זה הוא סבר כי מדובר בחברה ישראלית לכל דבר ועניין.

אשר לטענה כי ההשקעה נעשתה על ידי חברה זרה אחרת ולא על ידו השיב התובע, כי הוא היה המשקיע, והחברה האחרת הייתה רק "צינור" להשקעה, ובכלל אין כל רלוונטיות למקומה של חברה זו.

אשר לעדים טוען התובע , כי מדובר בטענה חסרת יסוד , אשר נטענה ללא פירוט זהותם של העדים, ובנסיבות אלה - אין לקבל את הטענה.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים בסוגית הפורום הנאות – הגעתי למסקנה כי דין טענה זו של הנתבע להידחות.

6. סוגית "הפורום הנאות" עלתה לא אחת בפסיקה , ובבג"צ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד נ(2), 625 הובהרה גישת בית המשפט העליון לסוגיה זו:

"תכליתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות היא למנוע מהנתבע ומבית המשפט הליכים שאינם יעילים באופן בלוט, עקב ניהול התביעה בפורום המקומי...

עם זאת, הגישה המסתמנת בפסיקתנו הינה כי הערכאות בישראל לא ייטו להיענות בקלות לטענת פורום לא נאות. הטעם לכך כפול: ראשית, כפי שכבר נאמר, הכלל הוא כי משקנתה ערכאה בארץ סמכות שיפוט, עליה להפעיל סמכותה. סטייה מכלל זה לא תיעשה כדבר שבשגרה. הטעם השני הינו כי נוכח ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים, יינתן פחות משקל לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת. משכך – הנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות, מצטמצמת".