פריאנטה נ' פרץ

החלטה

בפני בקשה לסעד זמני, על פיו עותר המבקש כי אורה לעכב את המשך מימוש נכס מבנה משרדים הידוע כחלקה 27 תת חלקה 4 בגוש 1898, והמצוי ברחוב הגופר 4 בעיר שדרות, (להלן: "הנכס"), אשר המבקש הינו בעלים של מחציתו.

המבקש חתם על שטרות משכון על פיו שעבד את זכויותיו בנכס לטובת המשיב, להבטחת החזר הלוואה שקיבל מהמשיב.

כנגד המבקש נפתח תיק הוצאה לפועל מספר 01-51409-12-7, לשם מימוש שטר המשכנתא.

המבקש הגיש התובענה שבפניי בדרך של ה"פ, בה עתר כי ביהמ"ש יצהיר שהחוב המובטח במשכנתא, והוא החוב בכללותו לטובת המשיב עומד על הסכום של 410,000 ₪, ולפיכך להצהיר כי מימוש המשכון מוגבל לסכום חוב זה, ולא לסכומים המפורטים בשטרי המשכון או במסמכי הלוואה העומדים על הסך של 1.2 מיליון ₪.

המבקש פנה לראש ההוצאה לפועל, וביקש את עיכוב ההליכים, וראש ההוצאה לפועל, הורה כי על המבקש להפקיד את החוב שאינו שנוי במחלוקת העומד על הסכום של 511,585 ₪ וביחס ליתרה לפנות לביהמ"ש לקבלת הסעד.

המבקש לא הפקיד את הסכום הנ"ל, והודיע במסגרת בקשתו זו, כי לא הצליח לגייס את הסכום הנדרש במועדים שקצב ראש ההוצאה לפועל, אולם עובר להגשת הבקשה הוא סבור כי יצליח לגייס את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ולהפקידו בקופת ביהמ"ש, והוא נכון להעבירו למשיב לצורכי פירעון החוב שאינו שנוי במחלוקת.

הואיל והליכי המימוש נמשכו, עתר המבקש בפניי למתן סעד זמני המורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפעול, בכפוף לתשלום החוב שאינו שנוי במחלוקת, עד להכרעה בתובענה לגופו של עניין.

הצדדים הודיעו כי הם מוכנים למתן החלטה על יסוד הבקשה והתגובות לה, ולפיכך, ניתנת החלטתי זו בלא לקיים דיון נוסף.

דיון משפטי:

כב' השופט (בדימוס) א. גורן בספרו, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' 9, עמוד 524 מפרט את ארבעת המבחנים למתן צו מניעה זמני:

"א.מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי הצדקת התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה;

ב.התובע הוכיח לכאורה את זכותו אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים;

ג.מאזן הנוחות – אי נוחות שתגרם לתובע אם לא ינתן הצו לעומת אי הנוחות שתגרם לנתבע אם ינתן וכן אם נזקו של התובע ניתן להשבה ע"י פיצוי כספי.

ד.קיום שיקולי יושר אשר המונעים מתן הסעד נותן העדר נקיון כפיים, העלמת עובדות וכיו"ב "

בפסק הדין המנחה שניתן מפי כב' הנשיא השופט גרוניס, בעניין רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, (פורסם בנבו), קובע ביהמ"ש העליון את התנאים שיש לבחון בעת מתן סעד זמני, ומבהיר כך:

"כידוע, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים עיקריים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה. המשמעות של תנאי זה הינה שעל המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי עדיפים על פני סיכוייו של המשיב. התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות); רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 6.6.2006)). בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות". היינו, ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות; כך גם להיפך (למשל, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001); רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700 (2005)). יחד עם זאת, ברי כי הן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי, שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני (רע"א 2826/06 הנ"ל). "

בהתאם לכלים אלו אבחן את המקרה שבפניי.

דיון לגופן של טענות:

המבקש טוען, כי ביום 10.5.10 נחתם בינו לבין המשיב הסכם הלוואה בסכום של 1.2 מילון ₪, אלא שבפועל העביר המשיב סכום של 410,000 ₪ בלבד.