פריאנטה ואח' נ' קיטייגורודוסקי ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעתם של התובעים לקבלת פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב השייך לתובע 1 כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 22.3.2013, בה היו מעורבים רכב התובע 1, שהיה נהוג בידי התובעת 2 (להלן: התובעת) ורכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: הנתבע) ובבעלות הנתבעת 2.

2.לטענת התובעת, התאונה ארעה כאשר יצאה מחניה בקרבת מקום עבודתה בסוף יום העבודה, והנתבע פגע ברכבה מאחור. הנתבע טוען לעומתה כי רכב התובעת חזר אחורה כשהוא יוצא מהחניה, ופגע ברכבו.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את גרסאות הנהגים, אני סבור כי דין התביעה להידחות. אפרט את טעמיי:

4.החניה ממנה יצאה התובעת הנו ליד מקום עבודתה. כפי שניתן להתרשם מהתמונה (נ/1) המדובר בחניה הניצבת לכביש העובר בקרבת מקום. בין החניה לבין הכביש לא חוצץ מכשול פיזי כלשהוא. ניתן לומר כי קיים רצף בין החניה לכביש. לפני אירוע התאונה, רכבה של התובעת חנה כשחלקו האחורי קרוב לכביש, כלומר כדי לצאת מהחניה יש לחזור אחורה לכיוון הכביש. כך עשתה התובעת בעת אירוע התאונה, כשמתוך העדויות עולה כי פניה היו מועדות לנסיעה בימין הכביש.

5.אין מחלוקת כי התובעת יצאה מהחניה בנסיעה אחורה. לטענת התובעת היא השלימה את החזרה אחורה, רכבה היה בפוזיציה ישרה בימין הכביש, או אז פגע רכב הנתבע בחלק האחורי של רכבה. הנתבע טוען כי תוך כדי נסיעה רכב התובעת התפרץ מהחניה במהירות ועוד לפני שהשלים להתיישר בכביש ארעה התאונה, וכי בזמן הפגיעה רכב התובעת היה במצב נטוי, דבר שמסביר את מוקד הפגיעה.

6.יש לבכר את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת. עיון בתמונות שמתעדות את הנזק שנגרם לרכב התובעת (נ/2) ולרכב הנתבע (נ/3) מלמד כי מוקדי הנזק מתיישבים יותר עם גרסת הנתבע מאשר עם גרסת התובעת. צורת הנזק שנגרם לרכב התובעת, מעיכה קשה בחלק היותר ימיני של אחורי הרכב, אינו מתיישב עם הגרסה כי הפגיעה הייתה לאחר שרכב התובעת התיישר לקראת נסיעה בכביש ואף החל לזוז קדימה. גם הנזק שנגרם לרכב הנתבע תומך במסקנה זו- התמונות מתעדות נזק ממוקד שנגרם לפינה הימנית של הרכב ולא לאורך חזיתו.

7.באם נשוב ונשווה לנגד עיננו את מוקדי הנזק, ונביט בתמונה המתארת את הרצף האחיד שבין החניה ממנה יצאה התובעת לבין הכביש, המסקנה מתחזקת. בל נשכח כי הנתבע היה בנסיעה ישרה (ואין לייחס משמעות לדברי התובעת לגבי העקומה שנמצאת לפני מקום התאונה) ומי שרצתה להשתלב הייתה הנתבעת, אשר הממצאים מלמדים, כי לא עשתה כן בזהירות ותוך בדיקת מצב התנועה בכביש מאחוריה.

8.בנוסף: גרסת הנתבע נראית מהימנה יותר בעיני, הנתבע העיד עדות ברורה שמלווה בהדגמה שהתאימה לתנאים הפיזיים של המקום, לתוצאות התאונה ולמכלול הנסיבות. התובעת טענה כי הכביש המוליך למקום התאונה "מתפתל ויש מן חצי עיגול". עיון בתמונות הרלוונטיות, אף זו שהתובעת הציגה, מלמד כי לפני מקום התאונה קיים עיקול קל מאד, ובוודאי אין המדובר בכביש מתפתל שיש בו "חצי עיגול". אני סבור כי גרסה זו של התובעת, נועדה כדי להרחיק ממנה את האחריות לאירוע התאונה ולהטילו על הנתבע. משאין התנאים בדרך הם כתיאור התובעת, פוגע הדבר בגרסתה. מכאן, גם אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הנתבע הגיע במהירות מופרזת. סביר יותר, כי התובעת התפרצה לכביש בנסיעה אחורית, כשרכב הנתבע היה קרוב מאד, דבר שגרם להתנגשות.

9.אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובעים לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 250 ש"ח, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: