פרי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

(בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט)

הקדמת הדברים

1.טוב היה לו היה נמנע הצורך במתן החלטה זו, והיה המבקש מקבל הצעות שהוצעו בדיון מיום 20.01.14 . אשר אך מאריכים, שלא לצורך, את המועד בו יקבע למבקש רכב על פי הסכם הניידות - הכול מהטעמים שיובהרו להלן.

רקע

2.מר משה פרי ("המבקש") מימש ביום 01.09.09 ,את זכותו להחליף רכב שאושר לו, מתוקף הוראות הסכם הניידות ("הסכם הניידות").

בחלוף 42 חודשים מאותו מועד היה המבקש זכאי, על פי הוראות הסכם הניידות, להחליף את הרכב שאושר לו, ולכן הגיש, בחודש אוגוסט 2012, בקשה להחלפת רכב ("בקשה להחלפת רכב").

משנמצא שהרכב שאושר לו לאחרונה, ובו הוא נוהג כיום, מרצדס E קלאס 230, אינו מיובא יותר לארץ, הופנה המבקש לוועדה לעניין גודל רכב, הפועלת מכוח הסכם הניידות ("הוועדה").

בוועדה נתבקש התובע לבצע מבחן על סימולטור הבוחן התאמת יכולות הנוהג לנהוג ברכב. התובע סירב. ואז הוסכם - גם על דעת המבקש - שהוא יופנה לרשות הרישוי שם ייערך לו מבחן כשירות נהיגה (ראו ההסכמה מש/1).

במקום לפנות לבחינת כשירות הנהיגה, כמוסכם, עתר המבקש לבית הדין לכפות על המשיב, לאשר לו רכב מרצדס E קלאס 300 שקיים היום בארץ, אולם נפח המנוע שלו גדול מזה שהיה ברכבו של המבקש.

3.למרבה הצער, בדיון שהתקיים בתביעתו של המבקש, ביום 07.10.13, לא נפרשה בפני בית הדין תמונת המצב המליאה, הנוגעת לבקשת המבקש להחלפת רכב . נראה היה, בעת הדיון, שהמחלוקת היחידה בין הצדדים נגעה לשאלה איזהו הרכב המחליף את הרכב שאושר לאחרונה למבקש.

לכן הוצע לצדדים הליך, בו יביא המבקש לוועדה אישור היבואן איזה רכב מחליף את רכבו דהיום, "והעניין יובא לאישורה של הוועדה לגודל רכב". להסכמת הצדדים ניתן ביום הדיון תוקף של פסק דין ("פסק הדין").

4.לאחר מתן פסק הדין, טען התובע בבקשה שהגיש לבית דין זה וכותרתה "בקשה דחופה ליתן החלטה", שפסק הדין אינו מקויים, כלשונו. לכן, בהחלטת בית הדין, מיום 06.11.2013, נקבע שהמוסד לביטוח לאומי ("המשיב"), יבחן את טענות המבקש ו"ככל שיוותרו חילוקי דעות בין הצדדים לעניין משמעות פסק הדין, יקויים דיון בבקשה זו על פי פקודת בזיון בית המשפט" ("הבקשה לביזיון").

5.בדיון בבקשה לביזיון שהתקיים, במעמד המבקש והמשיב, ביום 02.02.14 עלו שאלות הנוגעות לסמכות הוועדה. ולכן צירף בית הדין את משרד הבריאות לדיון בבקשה לביזיון (ראו דיון מיום 20.01.14, טיעוני הצדדים, והחלטת בית הדין בסופו). האחרון נתבקש ליתן מענה לשאלות שהתעוררו. אכן הוגשה תגובה מטעם מדינת ישראל /משרד הבריאות.

6.או אז קויים דיון, ארוך מפורט במעמד הצדדים, כאשר ברקעו של הדיון, לעשות את המיטב כדי שעניינו של המבקש - שלא היה מיוצג בדיון - יבוא לפתרון, במסגרת הכללים שנקבעו בהסכם הניידות, וללא חילוקי דעות.

לא נסתייע להגיע להסכמה. ומכאן הצורך בהכרעה בשאלה אם אכן הוכח שפסק הדין בוזה על ידי מי מהצדדים האחרים לדיון.

הסכם הניידות

7.מטרת ההסכם ותכליתו הינה מתן הטבות סוציאליות לנכה, לבל תותיר הקידמה את החלשים שבחברה מאחור. המטרה מושגת באמצעות מתן הלוואה עומדת המסייעת בידיהזכאי לרכוש רכב מתאים לצרכיו, וגמלת ניידות לנכה מוגבל בניידות. הכל על מנת שרכבו יסייע לו להתגבר על קשיי הניידות, הן בענייני עבודה והן בחייו מחוץ לעבודה.

8. פרשנות הסכם הניידות: הלכה היא שההסכם יפורש בהתאם למטרתו, לאור הגיונם של דברים; לטובת הצד השלישי להסכם, קרי: המוגבל בניידות. בפרשנות ההסכם ייבחנו אומד דעתם של הצדדים להסכם והאם הפעיל המוסד את הכוח שניתן לו בדרך המקובלת ובתום לב.

כיון שמדובר בהסכם, המקנה זכויות לצד שלישי – תבחנה מעשי העוסקים ביישומו של ההסכם, הן על פי אמות המידה של המשפט המינהלי, והן על פי אמות מידה חוקתיות, לאמור שלא יווצר אי שוויון או אפליה, בין הזכאים לבין עצמם. כמו כן לא תוכל פרשנותו של ההסכם, להוסיף זכויות שלא נקבעו בו. אלו הן אמות המידה לבחינת בקשה זו.