פרי נ' בן שמעון ואח' - פסקדין

פסק דין

בפניי תביעה, שהחלה בסדר דין מקוצר, ובהסכמת הצדדים, שניתנה בדיון לפניי, ניתן פסק הדין על ידי לגוף התביעה, וסכום התביעה הוקטן ל-50,000 ₪, על מנת להיכנס בגדר סמכותו של רשם בכיר.

התובעת מכרה לנתבעים דירה לפי הסכם מיום 26/5/11 (נספח א' לכתב התביעה). אין חולק כי התשלומים שולמו והחזקה בדירה נמסרה, והמחלוקת הינה בגין איחור בתשלום הסכום של 50,000 ₪ על פירותיו, שנשאר בידי ב"כ הקונים עד לקבלת אישור העירייה להעברת הזכויות. הסכום 51,500 ₪ הועבר ע"י ב"כ הנתבעים לנציגת התובעת רק ביום 11/5/12, לאחר הגשת התביעה (נספחים ו' ו-ז' לבקשת הרשות להתגונן והודעת ב"כ התובעת).

בגין איחור זה תובעת התובעת את תשלום הפיצוי המוסכם, שהועמד בחוזה על הסך 66,500 ₪.

מבחינת המועדים, החוזה כאמור נחתם ביום 26/5/11, כל התשלומים שולמו והחזקה נמסרה לנתבעים בחודש אוגוסט 2011. אישור מס שבח הומצא ביום 7/7/11 (נספח ב' לכתב התביעה) ואישור העירייה, הנזכר בסעיף 5(ב)(2) לחוזה "אישור עירייה בתוקף לצורך העברת הזכויות בדירה ורישומם בפנקסי המקרקעין..." הופק ביום 6/3/12 (נספח ג' לכתב התביעה), נמסר לנתבעים בסמוך לכך ולא יאוחר מיום 27/3/12 (סעיף 13 לתצהיר המבקשים), הבעלות בדירה הועברה ע"ש הנתבעים ביום 1/4/12 (נסח רישום, נספח ד' לכתב התביעה), נשלח מכתב דרישה ע"י ב"כ התובעת ביום 9/4/12 (ההתכתבויות בין הצדדים צורפו כנספחים לא מסומנים לבקשת הרשות להתגונן), וביום 17/4/12 הוגשה התביעה. הסכום 51,500 ₪ הועבר למוכרת ביום 11/5/12.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל, אך יש להתערב בסכום הפיצוי.

חוזה המכר הינו ברור ביותר, ונקבע בו בסעיף 7(ה): הנאמן ישחרר את כספי הנאמנות לידי המוכר סמוך לאחר שהמוכר המציאו לקונים את המסמכים כאמור בסעיף 5ב להסכם זה". סעיף 5(ב) גם הוא חד משמעי וצוטט לעיל החלק המתייחס לאישור העיריה. הפרת סעיף זה מהווה הפרה יסודית של ההסכם. אין חולק כי שאר האישורים הומצאו ואישור העיריה מיום 6/3/12, שנמסר לנתבעים בסוף חודש מרץ 2012 ברור וקובע: "... אין התנגדות לרישום פעולת העברת בעלות ביחס לנכס דלעיל... כל החובות המגיעים לעיריית חיפה בגין הנכס האמור לעיל שולמו במלואם עד לתאריך הנ"ל לא קיים חוב/או נתקבלו ערבות עבור היטל השבחה". המילים בהמשך: "אישור זה אינו משחרר את בעל הנכס ו או המחזיק בו בתשלום חוב הקיים בזמן מתן האישור ואשר בטעות לא נתגלה, לא נדרש ולא שולם בעת מתן האישור" אינן רלוונטיות לנתבעים, שקיבלו את העברת הבעלות ביום 1/4/12, וכל התחייבויות התובעת בחוזה כלפיהם מולאו. גם ההתכתבות שהיתה בין הצדדים בחודש אוגוסט 2011 ובחודש פברואר 2012 לעניין בטוחות כלשהן בגלל קיום תביעת עיריית חיפה נגד התובעת אינן משפיעות על התוצאה, לאחר שהופק אישור העירייה והבעלות הועברה.

הפרת החוזה ע"י הנתבעים הינה רק לאחר קבלת אישור העירייה, העברת הבעלות ולאחר מסירת מכתב הדרישה מיום 9/4/12, סירוב הנתבעים להעביר את הסכום לא היה מוצדק. גם ההודעה בדבר תשלום הסכום לאחר הגשת התביעה בנימוק כי ב"כ הנתבעים השתכנע כי עיריית חיפה אינה מתכוונת לצרף את הנתבעים לתביעה נגד התובעת, אינה משנה את עובדת ההפרה, לאחר שהמבקשים העלו חשש בלתי מבוסס, הנוגד את האמור בהסכם ובאישור העירייה. הטיעון בבקשת הרשות להתגונן "ביום 11.5.2012 לאחר קבלת מידע מהח"מ, העביר הח"מ את הפקדון..." (סעיף 22 לבקשה) הינו סתמי, לוקה בסתירה לוגית פנימית, ואינו נתמך בכל מידע חדש. האמור בסעיף 29 סיפא לסיכומי הנתבעים לפיו הסכום הועבר לאחר קבלת אישור עו"ד ברינט כי לא יבקש לצרף את הנתבעים לתביעת העירייה הינו עדות חדשה, שלא נזכרה עד עתה, ובכל מקרה אישור כזה לא צורף. אין זאת אלא שהגשת התביעה הביאה להעברת הסכום. עובדה היא שגם בסיכומים נטען כי עניין החוב לעירייה לא הוסדר עד היום, ולמרות זאת הועבר הסכום.

נשארת השאלה האם יש מקום להתערב בגובה הפיצוי המוסכם. לצורך הכרעה בשאלה זו חשובה מהות ההפרה ובענייננו עיכוב תשלום בסך 50,000 ₪ מיום 27/3/12 עד ליום 11/5/12. לפני קבלת אישור העירייה והעברת הבעלות על שם הקונים היתה הסכמה כתובה של התובעת כי הסכום יישאר בידי ב"כ הנתבעים (מכתב מר לנדאו מיום 23/8/11). בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי פיצוי בגובה 66,500 ₪ "נקבע תוך יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו כתוצאה מהפרה כזו, שארעה בפועל" (ע"א 126/84 יצחקי נ' שור, פ"ד לח(3) 620, 627 (1984)). ההיפך הוא הנכון, זהו בדיוק המקום להתערב בפיצוי המוסכם, ולקבוע כי אין כל יחס סביר בין השניים.

"...אך בענייננו, לא נקבע הפיצוי לפי אורך תקופת הפיגור. לדעתי, לא יכול להיות ספק, כי הוראת סעיף 13לחוזה, הקובעת פיצוי אחיד ושווה לכל הפרה שהיא, בין הפרה באיחור של יום אחד ממסירת הדירה ובין הפרה טוטאלית של החוזה כולו, כגון התנערות מההתחייבות להעביר את הזכויות בדירה או למסור את החזקה בה, הוראה כזו נקבעה, בלי שהצדדים נתנו כלל את הדעת לנזק, שניתן היה לצפותו כתוצאה מסתברת של ההפרה האחת או האחרת...

המסקנה, כי הצדדים התעלמו כליל מהיחס שבין הסכום שנקבע לבין הנזק הצפוי מההפרה שבגינו נקבע, עולה מנוסח הכתוב עצמו, ואינה זקוקה לראיה ישירה או מפורשת. די בכך, לדעתי, כדי להצדיק את שיקולה של הערכאה הראשונה להפחית את סכום הפיצוי. מקרה זה הוא בגדר אותם המקרים, שבהם העדר יחס סביר "בולט על פני הדברים ולעין כל" (כדברי השופטת בן-פורת (כתוארה אז) בע"א 300/77 [4] הנ"ל, בעמ' 686) ואשר בם יפעיל בית המשפט את התערבותו, המצומצמת ונדירה ככלל, בשיעור הפיצוי" (ע"א 126/84 הנ"ל).

לעניין אופן קביעת שיעור הפיצוי הראוי, אני מוצאת כי קביעת הצדדים כי פיצוי בסך 66,500 ₪ הינו פיצוי מוסכם בגין כל הפרה, כולל אי תשלום כל סכום העסקה ואיחור במסירת חזקה, מעידה כי בהעברת סכום של 50,000 ₪ באיחור של חודש וחצי יש ללכת לפי אומד דעת הצדדים ולקבוע כי פיצוי של 10% הינו סביר. לאחר שההפרה תוקנה תוך זמן קצר יש להפחית גם מסכום זה. עם זאת אין לפסוק רק את הנזק בריבית על הכסף (ראה ע"א 300/77 רוזנר נ' בניני ט.ל.מ., פ"ד לב(3) 682, 687 (1978)), אלא "בהעדר ראיה אחרת תיעשה ההפחתה עד כדי שיעור הנזק, אשר ניתן היה לצפותו כסביר בעת כריתת החוזה" (ע"א 126/84 הנ"ל).

על כן אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

4,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם יחסי לטיב ההפרה, אגרה יחסית לסכום, ששולם באיחור ושנפסק בסך 700 ₪, ושכ"ט עו"ד יחסי בסך 3,510 ₪ (כולל מע"מ).

לאור הקרבה המספרית בין סכום פסק הדין לסכום שכר הטרחה, אני מבהירה כי חישבתי את שכר הטרחה כ-10% מהסכומים שאישרתי בפסק הדין: 51,500 ₪ ששולם רק לאחר הגשת התביעה ועד הסכום 4,000 ₪ בגין הפיצוי על ההפרה, והפחתתי את הסכום בכמחצית לאור הסכמת הצדדים לנהל את הדיון בדרך מקוצרת ולאור התשלום של הסכום 51,500 ₪ בסמוך לאחר הגשת התביעה.

זו גם ההזדמנות להתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן פסק הדין, שנבע מהעומס, הידוע לכל.

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום הכולל בסך 8,210 ₪ תוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: