פרי ואח' נ' שרעבי ואח' - פסקדין

פסק דין

הרקע לתביעה:

1.עניינה של התביעה שלפניי בזכות דיירות מוגנת של עסק למטרת הפעלת מסעדה. מבנה המסעדה מצוי ברחוב ברון הירש 25 בפתח תקווה, אשר ידוע כחלקה 104 בגוש 6375 (להלן: "הנכס"). התובעים עתרו בתביעה דנן לסילוק ידם של הנתבעים מהנכס וכן עתרו לקבלת סעד הצהרתי לפיו אין לנתבעים זכויות במושכר.

עיקר טענות התובעים:

2.התובעים השכירו את הנכס נשוא התביעה בשכירות מוגנת, למר ישראל שרעבי ז"ל (להלן: "המנוח"), לנתבע 3 (להלן: "חגי") ולמוריס, שותפם. בתחילה, הפעילו כל השוכרים מסעדה בנכס. בחלוף הזמן, מוריס וחגי פרשו מהעסק ואילו המנוח נפטר.

3.המנוח העביר בירושה זכויותיו לדיירות מוגנת לנתבעת 1 (להלן: "זמירה"). זמירה העבירה את הזכות לנתבע 2, בנה (להלן: "דרור"). הואיל והנכס נשוא התביעה שימש כעסק לא ניתן היה להעביר בשנית את הזכות לדיירות מוגנת והעברה זו, שנעשתה לזכותו של דרור - אסורה על פי דין.

4.דרור ניסה למכור את זכויותיו בנכס לצד שלישי. פעולה זו, של מכירת זכות דיירות מוגנת על ידי דרור, כאשר זכות הדיירות המוגנת שייכת לאימו בלבד, מהווה ניסיון לעשות רווח לא הוגן על חשבון התובעים ולקבל דמי מפתח שאינם מגיעים לו על פי דין.

5.הנתבעים הפרו את הסכם השכירות המוגנת: לא שילמו דמי מפתח לידי התובעים בעת פרישתו של חגי מהעסק; שינו את מבנה הנכס ללא הסכמתם וידיעתם של התובעים ואף ללא קבלת היתר מאת הרשויות.

6.מטעמים אלה, עתרו התובעים לסילוק ידם של הנתבעים מהנכס, וכן עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו אין לנתבעים, למעט גב' זמירה, זכויות במושכר. עוד עתרו לצו עשה להריסת התוספת במושכר.

עיקר טענות הנתבעים:

7.המנוח, חגי ומוריס שכרו את הנכס נשוא התביעה בחודש אוקטובר שנת 1971.

במהלך השנים הפעילו הנתבעים מסעדה בנכס. בחלוף השנים, חגי ומוריס פרשו מהעסק, המנוח נפטר וזמירה הפעילה את המסעדה, לאחר שירשה את הזכות לדיירות מוגנת מבעלה המנוח.

8.זמירה עבדה עם המנוח בעסק מפתיחתו ועד שלוש שנים לאחר מותו של המנוח. דרור עבד בעסק גם כן וזאת במשך כ- 30 שנה. בשלהי 2010 מצבה הרפואי של זמירה החל להתדרדר והוחלט על מכירת הנכס לצד שלישי, בכדי לממן את הוצאותיה הרפואיות.

9.הואיל ודרור היה שרוי במצוקה כלכלית הוא נאלץ להסתפק בהנחיותיו של התובע 1 (להלן: "מר פרי") ולא שכר את שירותיו של עורך-דין, בכל הנוגע למכירת זכויותיו בנכס. מעבר לכך, דרור הינו "דייר נדחה" כמשמעו בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן: "החוק"). מכאן שהיה רשאי לפעול למכירת זכות הדיירות המוגנת שלו.

10.הנתבעים לא הפרו את הסכם השכירות. התובעים ידעו אודות מצבה הרפואי של גב' זמירה והרצון למכור את הנכס בכדי לממן את הוצאותיה הרפואיות. כמו כן, ידעו אודות פרישתו של חגי מהעסק ועל השימוש בחלק האחורי של המושכר לצורך בישולים ושטיפת כלים בעסק. יתירה מכך, התובעים קיבלו את חלקם מדמי המפתח בפרישתו של חגי מהעסק. תשלום דמי המפתח שולם על ידי המנוח ומוריס לידי התובעים.

11. הנכס משמש מקום עבודתו היחיד של דרור ומהווה מקור פרנסה בלעדי למשפחתו. מכאן שאין להורות על סילוק ידו מהמושכר, אף מטעמי הגנה מן הצדק.

12.בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעים: מר משה פרי (התובע 1).

מטעם הנתבעים: מר דרור שרעבי (הנתבע 3) ומר חגי שרעבי (הנתבע 4).

דיון והכרעה: