פרי גני 2008 בע"מ נ' קפה בית שמש אל.של. בע"מ - פסקדין

החלטה

1.לפני בקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות").

2. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה שהינה חברה לשיווק ירקות ועלים ירוקים, המצויה בהליך של הקפאת הליכים (תיק פר"ק (מחוזי –נצרת) 37669-11-12), סיפקה למבקשת סחורה. לטענת המשיבה, המבקשת נותרה חייבת לה סך של 7,537.47 ₪, בגין סחורה שקיבלה ממנה.

3.בכתב ההגנה, הכחישה המבקשת כי היא חייבת סכום כלשהו למשיבה. לטענתה, קיים כישלון תמורה חלקי. כאשר סופקה לה סחורה פגומה, היא נהגה להחזירה לידי נציגי המבקשת והם נהגו לזכותה בהתאם למחירי המוצרים שהוחזרו. המשיבה לא פירטה לגבי אילו פריטים מתבססת התביעה, משכך אין באפשרותה להתייחס עניינית לכתב התביעה. בנוסף, המשיבה המשיכה לספק למבקשת סחורה, עד שנקלעה המשיבה להליכי פירוק, חרף הטענה לחוב על סך 5,000 ₪ מיום 31.08.2010. מאחר ועל גבי ההעתקים המשוחזרים של החשבוניות אין כל איזכור לקיומו של חוב, יש להורות על דחייתה של התביעה.

4.בבקשה שלפני, טוענת המבקשת, כי המשיבה היא חברה המצויה בהקפאת הליכים בהתאם לצו בית המשפט המחוזי בנצרת (תיק פר"ק (מחוזי –נצרת) 37669-11-12), מיום 25.11.2012, וככל הנראה אין לה נכסים. לפיכך, ולאור החשש, כי לא ניתן יהיה לגבות מהמשיבה את הוצאות המשפט אם תדחה התביעה, יש לחייבה בהפקדת ערובה בסך של 5,000 ₪ לפחות.

5. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית ומשפטית לחיובה בהפקדת ערובה. בית המשפט המחוזי התיר לנאמן למנות עו"ד להגיש תביעות משפטיות נגד לקוחות החייבים למשיבה כספים. בחשבון הנאמנות שנפתח על ידי הנאמן נמצא סכום של למעלה ממיליון ₪, מכספי חוב שנגבו, וממימוש נכסיה של המשיבה. זאת ועוד, המבקשת לא סתרה את החוב הנטען, המגובה בכרטסת הנה"ח של המשיבה, אלא טענה לכשלון תמורה חלקי. מאחר והמשיבה הוכיחה כי ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשת, אם התביעה תידחה ומאחר ומדובר בתביעה מבוססת, יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

6.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), שעניינה ערובה לתשלום הוצאות, קובעת כדלקמן:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, בייחוד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (2004)).

בתקנה 519 הנ"ל לא מפורטת הדרך להפעלת שיקול הדעת ביחס להטלת ערובה ואילו קריטריונים יש לקחת בחשבון בכל מקרה ומקרה, אולם בפסיקה נקבע, כי על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות של תובע לבין זכותו של הנתבע שלא יעמוד בפני שוקת שבורה בבואו לגבות את הוצאותיו אם תידחה התביעה נגדו, כאשר כל מקרה נבחן על בסיס עובדותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים לרבות, סיכויי התביעה, זהות בעלי הדין, מהותה של התביעה והיקפה (ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון) בע"מ ואח', מז(3) 846; בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם ביום 17.10.2007).

7.במסגרת השיקולים, על בית המשפט להעמיד לנגד עיניו את זכות הגישה של התובע לערכאות, וזאת אף אם מדובר בתובע חסר אמצעים (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990)); י' זוסמן, סדר דין האזרחי, מהדורה שביעית- 1995, עמ' 899; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 750). עם זאת, אין להתעלם מזכותו הבסיסית הנוגדת של הנתבע להיפרע מהתובע בגין הוצאותיו במידה שהתביעה נגדו תידחה.

8.במקביל לתקנה 519 לתקנות, קובע סעיף 353א לחוק החברות, לעניין חיוב חברה בערובה, כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה מסמיך את בית המשפט לחייב חברה תובעת, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ואולם, סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי, על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין דל אמצעים ולא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו, שהיא זכות יסוד.

9.ברע"א 377/87 ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה –חברת מניות, פ"ד מא (4) 522, התייחס בית המשפט לשיקולים אשר יש להביא בחשבון במסגרת החלטה בבקשה להפקדת ערובה, כדלקמן:

"שיקול הדעת אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע רחב והנתונים החייבים להישקל מגוונים הם, שכן מצד אחד אין נטיה לנעול בפני התובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים, או שזו חברה בפירוק, ומצד שני יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו".

10.ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (פורסם ביום 11.02.2009)- להלן: "פרשת ל.נ. הנדסה"), דן בית המשפט העליון ביחס שבין תקנה 519 לתקנות לסעיף 353א לחוק החברות, ובשיקולים השונים אשר על בית המשפט לשקול בדונו בבקשה להפקדת ערובה מכוח סעיף 353א, וכך נקבע:

"על פני הדברים נראה כי היום נוכח היותו של סעיף 353א לחוק חלק מדבר חקיקה ראשית, המהווה חוק ספציפי ומאוחר לעומת תקנה 519 לתקסד"א, שהיא בגדר חקיקת משנה ומוקדמת יותר, הרי שיש לקבוע כי סעיף 353א "גובר" על תקנה 519 לתקסד"א, ככל שהדברים אמורים בעניינה של חברה תובעת... בניגוד ללשון תקנה 519 לתקסד"א ולאופן פרשנותה בבתי המשפט, כפי שהובאו לעיל, סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין: (א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. (ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע. אלא אם כן (ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה. או (ד)אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. מן התנאים הנ"ל עולה כי מה שנוסח כחזקה הניתנת לסתירה בפרשת אויקל, בהתבסס על סעיף 232 לפקודה, הוגמש מעט כיום (זאת אנו למדים מלשון ה"רישא" שברישא לסעיף 353א לחוק ומהשפעתן על הזכויות החוקתיות המעוגנות בחוקי היסוד על המאטריה). כתוצאה מכך, קיימות עתה שתי חלופות, שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה: (א) אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. (ב) אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה..." .