פרחיה ואח' נ' גרינשטין ואח' - פסקדין

פסק דין

התובעים והנתבעים הם בעלי זכות החכירה לדורות בנכס מקרקעין הרשום בפנקס בתים משותפים כחלקה 614 בגוש 6558, והמצוי בשכונת נוה עמל בהרצליה. שטח המגרש הוא 1,888 מ"ר. חלקות משנה 3, 4 מהוות את חלקו הצפוני של המגרש, והן ב"בעלות" התובעים. חלקות משנה 1, 2 מהוות את חלקו הדרומי של המגרש, והן ב"בעלות" הנתבעים. בשטחם של הנתבעים בנוי בית מגורים, בו הם מתגוררים, וכן מצויים שם מבנים ומחסנים נוספים. בשטחם של התובעים היה בנוי בית ישן, בקיר משותף עם בית הנתבעים. התובעים קיבלו היתר בניה להריסת הבית הישן, ובניית בית אחר תחתיו, בקיר משותף עם בית הנתבעים. הבית מצוי כיום בתהליך בניה. עפ"י נסח הרישום, למגרשם של התובעים (קרי, לחלקות משנה 3, 4) מחצית ברכוש המשותף, ולמגרשם של הנתבעים (קרי, לחלקות משנה 1, 2) מחצית ברכוש המשותף. במלים אחרות, לכל אחד מן הצדדים זכויות במחצית שטח החלקה כולה, היינו, בשטח של 944 מ"ר.

התובעים טוענים כי מבנים ומחסנים של הנתבעים מוצבים, בחלקם, בתוך שטחם שלהם, והתביעה היא אפוא תביעה לפינוי וסילוק יד, היינו, להורות לנתבעים לסלק את המבנים והמתקנים שלהם משטחם של התובעים.

עוד טרם הגשת התביעה, הגישו התובעים בקשה לצוי מניעה וצוי עשה זמניים, וניתן צו ארעי, עד לדיון במעמד הצדדים.

בתגובתם לבקשה לסעדים זמניים טענו הנתבעים, כי אין ומעולם לא היה קו חלוקה מוסכם בין הצדדים. הנתבעים העלו, בתגובתם הנ"ל, הצעה כי המודדים מטעם שני הצדדים יישבו ביניהם ויגיעו לקו חלוקה מוסכם, שיהפוך להיות קו החלוקה הרשמי של השטח, ולחלופין, כי ימונה מודד מטעם ביהמ"ש, על מנת להגיע לקו חלוקה מוסכם.

הדיון בבקשה לסעדים זמניים התמשך עד למאד, באשר שני הצדדים הרעיפו על ביהמ"ש אינספור הליכים, בקשות ובקשות שכנגד. אינני רואה כל צורך לפרט את הבקשות וההליכים השונים. בסופו של דבר, לאחר שכל הצדדים ועדיהם, והמומחים מטעמם, כמו גם מומחה ביהמ"ש, נחקרו באריכות, הסכימו הצדדים להצעתי כי ההכרעה שתינתן תהיה הכרעה בתיק העיקרי.

לאחר סיום כתיבתו של פסק דין זה, ובטרם נחתם, הגישו התובעים בקשה להתיר להם להגיש סיכומי תשובה. ב"כ הנתבעים הגיב, אך לא הגיב עניינית, ועל כן ניתנה החלטתי מיום 16/5/10, בה ניתנה לו שהות נוספת לעשות כן. משלא הוגשה תגובה עניינית לבקשה, אני מקבל את הבקשה להגשת סיכומי תשובה, מנימוקיה.

בהתאם לכך, הוכנסו שינויים קלים ביותר בפסק הדין, בהתייחס לדברים שהובאו בסיכומי התשובה.

טוענים הנתבעים בסיכומיהם, כי לכל אחד מהצדדים חלק בלתי מסוים ברכוש המשותף כולו, ועל כן לא ניתן לסלק ידם מן הרכוש המשותף.

אינני סבור כך. בצו רישום הבית המשותף, משנת 1959, שהוגש וסומן מש/1, נרשם כי למגרשם של התובעים מחצית ברכוש המשותף 2/8 מהרכוש המשותף – לחלקת משנה 3. 2/8 מהרכוש המשותף – לחלקת משנה 4., ולמגרשם של הנתבעים מחצית ברכוש המשותף 2/8 מהרכוש המשותף- לחלקת משנה 1. 2/8 מהרכוש המשותף- לחלקת משנה 2.. כך גם רשום בנסח רישום המקרקעין. הזכויות בחלק הצפוני של החלקה הן של התובעים, הזכויות בחלק הדרומי של החלקה הן של הנתבעים. החזקה חולקה כך, שלכל אחד מהצדדים נתונה בפועל חזקה בלעדית בחלקו שלו, בהתאם לחלקו ברכוש המשותף (מחצית לכל צד), כלומר, לתובעים חזקה בלעדית במחצית הצפונית של החלקה, בשטח של 944 מ"ר, ולנתבעים חזקה בלעדית במחצית הדרומית של החלקה, בשטח של 944 מ"ר. אין כל מניעה לסלק ידו של מי מהצדדים, אשר חורג לתוך השטח שבחזקת חברו.

2/8 מהרכוש המשותף – לחלקת משנה 3. 2/8 מהרכוש המשותף – לחלקת משנה 4.

2/8 מהרכוש המשותף- לחלקת משנה 1. 2/8 מהרכוש המשותף- לחלקת משנה 2.

הנתבעים מעלים בסיכומיהם טענה נוספת, והיא, כי תביעה לסעד הצהרתי בענייני מקרקעין נתונה לסמכותו של ביהמ"ש המחוזי.

אך בענייננו התביעה היא, במפורש, תביעה לפינוי וסילוק יד, וברור לפיכך כי היא נתונה לסמכותו של בית משפט זה.

התובעים מדגישים בסיכומיהם כי התביעה היא לסילוק יד, ולא להתוויית קו חלוקה בין הצדדים.

נכון שהסעד המבוקש הוא סילוק יד, אולם המחלוקת היא בשאלה היכן בדיוק צריך לעבור קו החלוקה בין מגרשי הצדדים. כדי לקבוע האם (ועד כמה) מסיגים הנתבעים את גבולם של התובעים, וכדי שניתן יהיה לתת ציווי אופרטיבי בנדון, חובה לקבוע תחילה מהו מיקומו הנכון של הגבול בין הצדדים, וזו למעשה המחלוקת העיקרית העומדת להכרעה.

9.התובעים הציגו לראיה את תכנית הבינוי (מוצג מב/6), שהנתבעים חתמו עליה. בתכנית הבינוי, המהווה חלק מתכניות היתר הבניה שניתן לתובעים, מסומן בבירור קו חלוקה בין מגרש התובעים לבין מגרש הנתבעים. עולה מסימון זה כי, אכן, חלקי מבנים/מחסנים של הנתבעים חורגים לתוך שטחם של התובעים.

10.טוענים הנתבעים בסיכומיהם (סעיף 138) כי תכנית הבינוי היא רק "סקיצה כללית", וכי היא אינה כוללת קו חלוקה, לבטח לא קו חלוקה מוסכם.

אינני מקבל טענות אלה. תכנית הבינוי היא תכנית מדוקדקת ומפורטת, ולא "סקיצה כללית". היא כוללת, במפורש, קו חלוקה, והקו הוא בולט וברור. קו החלוקה הוא מוסכם, שהרי הנתבעים חתמו על התכנית הזאת, מן הסתם כאות להסכמתם לה. אני מקבל את טענת התובעים כי חתימת הנתבעים על תכנית זו מחייבת אותם, ומהווה הסכמה מבחינתם לקו החלוקה המסומן בתכנית.

11.כאמור לעיל, לפי קו חלוקה זה, שהנתבעים הסכימו לו בחתימתם, עולה כי אכן קיימת הסגת גבול מצד הנתבעים, שכן, חלקי מבנים/מחסנים שלהם חורגים אל מעבר לקו הגבול הנ"ל, אל תוך שטחם של התובעים.