פרומן נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תובענה כנגד האפוטרופוס הכללי (להלן: "אפ"כ") והחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ (להלן: החברה"), זאת עקב תשובה סתמית של החברה בדבר זכויותיו של קרובו של התובע. התובע מצא את שם קרובו ברשימת בעלי החשבונות שפורסמה באינטרנט. החברה לא נענתה לבקשות התובע לקבל פרטים והפנתה אותו לאפוטרופוס הכללי.

2.האפ"כ הגיש כתב הגנה וציין כי למעשה הוא אינו צד נכון לתביעה, באשר הסמכויות בסוגיה הנדונה הועברו לחברה מכח חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) התשס"ו – 2006.

3.החברה הגישה כתב הגנה, וטענה טענות מקדמיות, כגון שעל התובע היה להגיש ערר ולא תובענה, העדר יריבות וכן כי על התובע היה להגיש התביעה, אם בכלל, רק נגד האפוטרופוס הכללי.

לגופו של עניין, שטחה החברה את טיעוניה המתייחסים למהות עבודתה, התובע נענה כי החשבון נמצא בניהול ובחזקת האפוטרופוס הכללי, ואין בו יתרה. כן טענה, נמרצות, כי לתובע אין זכות לקבל מידע מהחברה, ולמעשה דחתה את כל פניותיו בכתב כעולה מן הנספחים הרבים שצורפו לכתבי בי דין מטעם הצדדים.

4.לאור הקיטוב בעמדות הצדדים, נקבע דיון בו חזרו הצדדים, בעיקרם, על הדברים שנטענו בכתב, וביקשו לראותם בהם סיכומים בכתב, וכי יינתן פסק דין בהתאם.

5.ביום 22.5.11 הגישה החברה הודעה בדבר "שינוי נסיבות שארע בימים אלו", ובהמשכה נאמר כי "באופן חריג ביותר ולפנים משורת הדין" נמסרו לתובע הפרטים הנוגעים לנכס הנדון והרלוונטיים לפנייתו.

בהחלטה המנומקת, לדבריה, דחתה החברה את בקשתו, וצירפה את החלטתה מיום 18.5.11, וכן הוסיפה כדלקמן:

"בשים לב לפעולתה של החברה שנעשתה לפנים משורת הדין, מבלי להודות בטענה מטענות התובע ומבלי שהדבר יהווה הסכמה כלשהי לסמכותו העניינית של בית המשפט, התייתר ממילא הדיון בתובענה ויש למוחקה כלפי החברה.

ברי, כי בנסיבות אלו החברה מתנגדת מכל וכל שיינתן פסק דין לקבלת הסעד המבוקש.

ככל שבית המשפט הנכבד יראה זאת לנכון מוכנה החברה להסכים, בכפוף למחיקת תובענה זו, כי התובע יוכל להעלות את טענותיו שעלו בתובענה זו בפני וועדת הערר מבלי שסילוק תובענה זו ייחשב כמעשה בי-דין, תוך שטענות כל הצדדים שמורות להם.

בכל הנוגע לטענות שהועלו בכתב התביעה כלפי נתבע 1 (האפוטרופוס הכללי), ביחס לתקופה שאינה רלוונטית לפעילותה של החברה, רשאי כאמור התובע לבחור אם להמשיך את התובענה כנגד נתבע זה אם לאו".

בעקבות הודעה זו הודיע התובע לבית המשפט כדלקמן:

"1. בימים אלו נתקבלה בתדהמה במשרד הח"מ החלטת הנתבעת 2 בנוגע לתיק זה מבלי שהמתינה להכרעת בימ"ש נכבד זה בסוגיות הקשורות (מצ"ב העתק המכתב של נתבעת 2 לנוחיות כב' בימ"ש זה).

2. מטעמים מובנים סבור הח"מ כי מדובר ב"מחטף" שלא כדין תוך התעלמות מההליך הנוכחי בניסיון לקבוע עובדות שטרם נתבררו – דבר שיהפוך את פסה"ד שיינתן לתיאורטי בלבד.

2. בנסיבות אלו כב' ביהמ"ש מתבקש להורות כל הוראה אחרת שתיראה לו במסגרת פסק הדין, לרבות בעניין הוצאות.

4. מן הדין ומן הצדק להעתר לאמור בהודעה זו".

לאור הודעה זו, הוריתי לחברה להשיב לעניין פסיקת הוצאותיו של התובע, ותשובתה ניתנה.

6.בתשובתה חוזרת החברה על עיקרי מטרות החברה, וחוזרת על דבריה בעניין הסמכות לדון במהות התביעה, ועל כך כי הפרטים נמסרו לתובע "באופן חריג ביותר ולפנים משורת הדין". לטענתה, לא מדובר ב"מחטף" והחברה פועלת כדין, והוסיפה:

"11. בנסיבות מיוחדות אלו ובשל רגישותו הברורה של הנושא המונח לפנינו ובפרט, היות התובע ניצול שואה, כמובן שהחברה אינה שוקלת לבקש לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובתה.