פרוכטר ואח' נ' INFINITY ח.פ. 514068816 ע"י מנהלה שאול

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התביעה היא על סך של 250 ₪ בגין צמיד שנקנה ע"י התובעים אצל הנתבעת ולטענתם נמצא בו ליקוי.

העובדה שהתובעים בחרו לתבוע אך ורק את עלות הצמיד ולא "ניפחו" את תביעתם, יש בה כדי לתת אמון בתביעת התובעים, ואולם על מנת לזכות בפיצוי על התובעים לעמוד בנטל הראייה ולהוכיח את עילת תביעתם.

בכתב התביעה ובעדות בביהמ"ש תיארה התובעת 1 את השתלשלות העניינים כדלקמן:

"קניתי צמיד. לאחר שבוע נפל הסמל. באתי לדוכן אני והתובע 2. ביקשנו לתקן את הצמיד והוסבר לי שלא ניתן לתקנו והוזמן צמיד חדש. הגענו ולקחנו את הצמיד החדש ונפל בורג ונאלצנו להגיע לשם שוב לתיקון. הגיע הצמיד מתיקון ושוב נפל הפין מהצמיד. במהלך הפעמים ביקשנו לדבר עם שאול (הזכיין במקום – הערה שלי ע.נ.) והוא לא היה במקום. הוא לא היה מוכן להגיע לשוחח איתנו ושאלנו את המוכרת מתי אפשר להגיע לסגור את העניין. דיברנו עם שאול בטלפון. התובע 2 שוחח עימו בטלפון והוא אמר שאנו שוברים בכוונה. נאלצנו להשאיר את הצמיד על הדוכן. אני מצהירה כי הצמיד לא נמצא בידי".

התובעת מתארת אפוא סיטואציה, שבמהלכה הוחלף לה פעם אחת הצמיד בצמיד חדש אך בצמיד נשוא כתב התביעה היה פגם שתוקן בצורה לא תקינה ובסופו של דבר היא השאירה את הצמיד בדוכן ולמעשה המשמעות היא שנשארה קרחת מכאן ומכאן.

נציג הנתבעת, מר שאול, נתן את גירסתו בכתב ההגנה ובהרחבה יתרה יש לומר, לרבות צירוף מסמך המתייחס לתקנון החברה והעובדה למעשה שנהג בתובעים לפנים משורת הדין כאשר החליף את הצמיד ואף הציע צמיד אחר לתובעים וסורב, כדלקמן:

"על הסמל שנפל אך ברצוני הטוב החלפתי את הצמיד מאחר ואין אחריות עליו. הצמיד עשוי מפינים. לקחתי אחריות למרות שלא הייתי צריך. הצמיד לא אצלנו בדוכן".

ובהמשך עדותו:

"אני הצעתי שיבחרו צמיד מסוג אחר. היום אני לא מוכן לעשות זאת. אני טוען שאין אחריות על שבר או קרע".

נוצר מצב מסוים שבמהלכו הצמיד לא נמצא בידי התובעים ולכן גם לא ניתן להתרשם ממצבו וגם לא בידי הנתבע, אשר מסביר כיהוא הועבר להנהלת הקריון.

בנסיבות אלה הורה ביהמ"ש לנסות ולאתר את הצמיד.

הנתבע שעליו הטיל ביהמ"ש את הנטל, פעל מייד ועוד בתאריך הדיון – 8.11.11 הודיע לביהמ"ש כי פנה למח' אבידות בקריון למצוא את "הצמיד האבוד" ואולם עפ"י מכתב אחזקה – איציק שטרן, שצירף, אין הצמיד בנמצא. וכך מציין מר איציק שטרן במכתבו:

"הריני לציין כי אבידות אשר מגיעות לחדר הבקרה של הקריון נשמרות לפרק זמן של עד 45 יום. מעל 45 יום, במידה והם לא נדרשות ולא מופיע זיהוי כלשהו על גבי האבידות ולא ניתן לאתר את בעליהן, האבידות מושמדות".

עוד עלי לציין, כי עפ"י גירסת התובעת, הצמיד צולם והושאר בדוכן אשר העביר זאת כאמור להנהלת הקריון.

ביקשתי את תגובת התובעת להודעת הנתבע, וזו אכן התקבלה בתיק ביהמ"ש ביום 16.11.11. במכתבה כותבת התובעת לביהמ"ש, כדלקמן:

"לאחר התקרית הנוראית עם הזכיין שאול, נאמר לבן זוגי עידן פלדמן, שאם ברצונו לפנות להנהלת הקריון – ביהמ"ש בעניין זה, יש להשאיר את הצמיד הפגום בדוכן שממנו הוא נקנה ואם אפשר אז לקבל אישור".

ובנוסף:

"כמו כן גם אנחנו פנינו למח' אבידות ומציאות לאחר פגישת הגישור ביום 23.1.11, שבו הזכיין אמר שהצמיד לא בחזקתו ושם נאמר לנו שהצמיד לא נמצא במח' אבידות ומציאות. לפי חישוב מהיר, עברו 3 חודשים מהיום שבו מסרנו את הצמיד הפגום לדוכן ועד היום שבו הלכנו לברר עליו לאחר פגישת גישור פישור".