פרוטוקול ופסק-דין בתיק עא 4579/07

1.         אין ספק, שהמערער צודק בטענותיו הדיוניות. המשיב, שביקש אורכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות של בימ"ש למשפחה, לא תמך את בקשתו זו בתצהיר ודי היה במחדל זה כדי לחייב את דחיית הבקשה.

2.         הרשמת המלומדת החליטה להעתר לבקשה להארכת מועד אחרי שעיינה בתעוד רפואי שהוגש לה רק בשלב של תשובה של מבקש האורכה לתגובת בעל הדין שכנגד. אפשר והייתי צריך לקבל את הערעור ולהחזיר את העניין לשמיעה בפני כב' הרשמת כדי שניתן יהיה לברר את כל הנתונים הדרושים. עם זאת, התעוד הרפואי המתאים נמצא היום בפניי ואני סבור, כי ניתן לסיים את המחלוקת הדיונית המקדמית כבר בשלב זה.

3.         יש טעם בדבריו של המערער, כי ראוי היה להביא את הנימוקים המבססים את הבקשה לאורכה בצורה מלאה ומפורטת יותר. גם ראוי היה להגיש את בקשת האורכה בשלב מוקדם יותר, או למצער לבקש אורכה להגשת בקשת רשות הערעור בגדר התקופה הקבועה בדין. 

4.         לאחר שאמרתי את כל הדברים לעיל, אני סבור, כי לאחר שכבוד הרשמת ראתה בנסיבות האישיות של עוה"ד שהגישה את הבקשה לאורכה משום טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד של ימים ספורים, הרי לא יהיה זה מן הראוי, בשלב הנוכחי, להתערב בשיקול דעתה. בסופו של יום מדובר בנימוקים רפואיים אישיים של עו"ד, שהביאו לשיקול דעת מוטעה מצידו באשר לדרך הטיפול בעניין. אינני סבור, בנסיבות המקרה הנוכחי, כי התנהגות זו ראוי שתמנע הבאת בקשה לרשות לערער בפני ביהמ"ש המחוזי.

5.         אני דוחה  איפה את הערעור שבפניי על החלטת הרשמת. ברור שאין בדבריי כאן כדי להשפיע על שיקול דעתו של ביהמ"ש שישמע את בקשות רשות הערעור. אני קובע את הוצאות הערעור בפניי וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח + מע"מ, להיום לפי התוצאות בבקשת רשות הערעור.          

ערבון בערעור  הנוכחי, יוחזר למערער.

ניתן והודע בפומבי היום י"ז בטבת, תשס"ח (26 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים. כל אחד מהנוכחים קיבל העתק הפרוטוקול במעמד השימוע.

חני. ט