פרוטוקול ופסק-דין בתיק עא 311/08 - פסקדין

גוט:

חוזר על טענותיי בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון.  אם ביהמ"ש שואל אותי לגבי ההתפתחות הדיונית בהליך נשוא הערעור אני מציין כדלקמן:

אחרי שניתן פסה"ד מיום 19/12/07 לא נמחק הערעור בעא 4795/07, כפי שהניח, שם, ביהמ"ש (סע' 3), אלא הערעור נשאר על כנו והופקדו 3,000 ש"ח כערבון בתיק.  עא 4795/07 טרם נקבע מועד לשמיעתו.  הערבון בערעור הנ"ל הופקד בפועל בעקבות החלטה נוספת שנתן כב' הרשם ובה האריך המועד להפקדת הערבון. 18/2/08.

אני טוען: מאחר ובהתאם לפסק-דינו של ביהמ"ש בעא 5075/07 שאם יחול שינוי בהנחות דלעיל,  יהיה כל אחד מבעלי הדין רשאי לפנות לביהמ"ש,  ומאחר והנחה 3 לפסה"ד חל בה שינוי, חידשנו הערעור בעניין ההחלטה להפחתת הערבון.  אנו סבורים שבהתאם לפסה"ד אנו רשאים היינו לעשות כן ע"מ שינתן לנו יומנו במועד כלשהו לערער על ההחלטה להפחתת הערבון, שאם לא כן באף מועד לא היינו יכולים להישמע בערעורנו זה. אדגיש כי הערעור העיקרי שהוגש על ידי המשיבים עניינו בפסק-דין המחייב את המשיבים בתשלום דמי שימוש ראויים והמורה על הריסת מבנה. אין מחלוקת והמערערים לא חולקים על שהם בנו ועושים שימוש במבנה תוך הפרת החוזה בינם לממ"י.  לפי דעתי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

המערער בהליך העיקרי מודה בהפרת החוזה ואין לו טענה על אי הופעתו בבימ"ש קמא ואין לו טענה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר, אלא כל טענתו היא שהוא יוכל לערוך עסקה עם המינהל על מנת להכשיר את השימוש והבניה, עסקה שלא נערכה מעולם, מזה אני מבקש ללמוד שאין סיכוי לערעור העיקרי ולכן לענייננו מסקנתי היא שלא היה מקום לתת הפחתה בשיעור הערבון. לא זו אף זו בבקשה להפחתת שיעור הערבון, פטור מערבון, לא הוגש תצהיר לפיו מי מהמערערים בתיק העיקרי פנו לקרובי משפחה או בני ביתם על מנת להשיג סכום הערבון הנדרש. לעומת זאת ראינו שכאשר חרב צו ההריסה תלוי מעל ראשם, הם מיהרו והפקידו בבימ"ש השלום ערבות בנקאית בסך 25,000 ש"ח שנדרש כתנאי לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

המשיבים ימצאו הכסף לשלם ערבון.

הערבות ניתנה על ידי מתן מאיר בבימ"ש שלום.

כהן:

סעיף 6 לתצהיר, בקשה לפטור מהגשת ערבון כן מציין המבקש כי אין לו קרובי משפחה ו/או חברים היכולים לסייע לו בהפקדת ערבון או ערבות. 

הבעל שכיר ומשתכר מ - 4000 ש"ח. האישה לא עובדת יש לה 4 ילדים קטינים.

סיכויי הערעור מצויינים. חברי לא ראה לנכון לציין בכל כתבי בית הדין שניתנה החלטה 1101 על ידי המינהל, שזו החלטה שנכנסת לכל חוזה החכירה וההתקשרות בין ממ"י לבין האזרחים. ההחלטה קובעת שניתן לקבל היתר. ראיה לכך שב - 10/2/08 אישרה הוועדה המקומית למשיבים כאן את הבקשה העקרונית למתן היתר בניה. הרשם קבע שהמבקשים הוכיחו את חוסר יכולתם.  למשיבים תיק הוצל"פ בשיעור 4.5 מליון ש"ח כתוצאה מהסתבכות בעסקים.  היה להם מגרש לסחר רכב. הוא לא ימצא מי שישלם לו את הערבון.

הופקד 3,000+מע"מ כערבון.

פסק-דין

1.      ביום 22/11/07 החליט כב' הרשם בבקשה לפטור מערבון בערעור, כי "המבקשים הוכיחו את חוסר יכולתם. סיכויי הערעור אינם קלושים", ולכן  העמיד את הערבון בערעורם 4795/07 על סך של 3,000 ש"ח + מע"מ.

2.      המשיבים בערעור העיקרי הנ"ל ערערו על החלטתו זו של כב' הרשם, ע.א 5075/07.  ערעור זה נשמע בפניי בתאריך 19/12/07. במועד זה התברר, כי לא הופקד הערבון המופחת שנקבע בהחלטת כב' הרשם ומכיוון שכך לא ראיתי טעם בדיון בערעור, מכיוון שסברתי, כי לאור אי-הפקדת הערבון במועד,  ממילא יידחה הערעור העיקרי לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

3.      מתברר,  כי הערעור העיקרי לא נדחה.  כב' הרשם האריך המועד להפקדת הערבון בסכום המופחת.  התוצאה היא שצפויה שמיעתו של הערעור העיקרי. עתה אומר המערער (הוא המשיב בערעור העיקרי),  כי ההנחה שביסוד פסק דיני הקודם התבררה כבלתי נכונה, דהיינו הערעור העיקרי לא נדחה, ומכיוון שכך וגם בהתאם לאמור בסעיף 5 לפסק דיני הקודם, זכאי המערער לדיון לגופו של עניין בערעור על החלטת הרשם מיום 22/11/07.

4.      אין ערעור על החלטת הרשם להארכת המועד להפקדת הערבון.

5.      אחרי ששקלתי את עמדות הצדדים, אינני סבור שיש מקום לערעור הנוכחי. ההנחות העובדתיות שעמדו ביסוד פסק הדין מיום 19/12/07 היו נכונות באותו מועד.  השינוי שחל, ארע בעקבות התפתחויות מאוחרות יותר, שבאו לידי ביטוי בהחלטת כב' הרשם המאריכה את המועד להפקדת ערבון. אם סבור המערער, כי נפלה שגגה בקבלת הערבון, לרבות ערבון מופחת בשלב שלאחר מתן פסק-הדין הקודם, כי אז ראוי היה לערער על ההחלטה המקבלת את הערבון באותו שלב.