פרוטוקול בתיק פ 1954/04

הנאשם:

אני לא משתמש בסמים.

אין לי נכות פיזית כלשהי.

היה ובית המשפט יורה על ביצוע עבודות שירות אני מסכים לבצע.

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות - עבירה מיום 13.12.02.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן מיוחס לנאשם כי נהג ברכב סובארו מצומת שוקת לכיוון לקיה ומשהורו לו השוטרים לעצור, פתח בנהיגה פרועה, התפתח מרדף אחר הנאשם, במהלכו נהג הנאשם במהירות, עקף רכבים בצורה פראית ומסוכנת וכתוצאה מכך נאלצו כלי הרכב הנעקפים לסטות מנתיב נסיעתם.

בנוסף הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של הסעה שלא כדין של שני תושבי השטחים וזאת במסגרת צירוף ת.פ. 1252/04 בימ"ש שלום באר שבע - עבירה מיום 28.8.03.

עוד במסגרת ההסדר הסכימו ב"כ הצדדים כי הטיעונים לעונש ידחו לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן תוך שהמאשימה מדגישה שתעתור למאסר בפועל.

בעניינו של הנאשם הונח בפניי תסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי הנאשם בן 23, רווק, המתגורר בבית אמו, עובד מזה כחודשיים כנהג ומנהל עבודה במפעל אלומיניום בשגב שלום.

להערכת שירות המבחן, מדובר בנאשם המתקשה לקחת אחריות על בחירותיו ולהפעיל שיקול דעת עצמאי בנוגע למעשיו ואשר נוטה לפעול מתוך שיקולים של רווחים כלכליים מהירים גם במחיר עבירה על החוק.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל תפיסה בלתי מחייבת ועמדות מטושטשות לגבי החוק והגבולות בין מותר ואסור, עמדות אשר מאפשרות לו לאמץ נורמות התנהגות פסולות.

שירות המבחן מתרשם כי העבירות בוצעו על רקע תפיסה שטחית של החוק תוך אימוץ נורמות התנהגות פסולות, על רקע העובדה כי הנאשם פועל לעיתים באופן אימפולסיבי מבלי לשקול לעומק את ההשלכות של מעשיו ותוצאותיהם.

לסיכום שירות המבחן סבור כי יש להטיל על הנאשם עונש אשר יסייע לו בחידוד הגבולות להתנהגותו, ימחיש את אחריותו לביצוע העבירות ויבהיר לו את חומרתן והפגיעה הנגרמת לאחרים בעקבות התנהגותו.

לאור כל זאת, שירות המבחן ממליץ על עונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

ב"כ המאשימה עותר להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס וזאת נוכח, חומרת העבירות וכן נוכח מדיניות הענישה בעבירה של הסעת שב"ח וכן נוכח האמור בתסקיר השלילי, שהוגש בעניינו של הנאשם.

מנגד, ב"כ הנאשם עותר שלא למצות את חומרת הדין עם הנאשם ולהסתפק בעונש של מאסר מותנה וזאת בהסתמך על אסופת פסיקה שהגיש, אשר ממנה עולה כי המדינה במספר פעמים בעבירות דומות עתרה לעונשים של מאסרים מותנים ואף לעונשים קצרים בעבודות שירות. לעניין זה הפנה הסניגור המלומד לגזר הדין של כב' סגן הנשיא, השופט מגד בת.פ 3052/03, שם ציין כב' השופט מגד את הדברים הבאים:

"מאז ניתן פסק הדין חטיב חלפו למעלה משנתיים, במהלך תקופה זו דנתי בכתבי אישום רבים, שבהם הואשמו נאשמים, ללא עבר פלילי בעבירה זה. למיטב זכרוני בחלק הארי של המקרה הם נדונו לתקופות מאסר לריצוי בעבודות שירות, בין משום שהמאשימה הגיעה להסדר טיעון ובין משום שלא עמדה על הטלת עונש מאסר לריצוי בין כותלי בית הכלא דווקא. ידוע גם, שבתי משפט שונים במחוז הדרום נוהגים לגזור בגין עבירה זהה מאסר מותנה וקנס בעוד המאשימה אינה מערערת עליהם.

משכך, נוצר בליבי הרושם, שהמאשימה אינה רואה בפס"ד חטיב אמת מידה מחייבת. לכן, לא מצאתי נפקא - מיניה ולא הבינותי מדוע דמם של אותם נאשמים, כאמור לעיל, סמוק מדמו של הנאשם".