פרוטוקול בתיק בש 9134/07

החלטה

1.         בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם גניבת רכב, עבירה בניגוד לסעיף 413ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

נטען כי בתאריך 24/10/07 סמוך לשעה 21:40 בחנייה של "מרכז ספיר" בערבה גנבו המשיבים, בצוותא חדא, רכב מסוג טנדר איסוזו מ.ר. 5594750, בכך שפתחו את הדלת אשר הייתה סגורה אך לא נעולה, הניעו את הרכב באמצעות מפתחותיו (שהיו בתוך מתנע הרכב) ולאחר שהקישו את מספר הקודן (שהיה כתוב על סוכך השמש) ונסעו מהמקום כאשר משיב 1 נוהג ברכב ומשיב 2 יושב לצדו. זאת עשו ללא רשות הבעלים (מועצה אזורית ספיר) ובכוונה לשללו שלילת קבע.

עוד נטען כי המשיבים נתפסו בתוך הרכב בכביש 317 בכניסה לעיר חברון.

3.         בשלב זה אציין כי באי כוח המשיבים מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה, אולם חולקים לגבי קיומה של עילת מעצר. לגישתם, עבירת הרכוש אינה מקימה עילת מעצר. למשיבים אין עבר פלילי מכביד. באשר למשיב 2 ההרשעות היו במסגרת תיק אלימות במשפחה. בני הזוג התגרשו' לכן אין חשש להישנות עבירת הפרת הוראה חוקית.

4.         באת כוח המבקשת מבקשת מבית המשפט לקבוע כי קמה עילת מעצר כנגד המשיבים, הן מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים שכן קיים יסוד סביר לחשש כי יסכנו בטחון הציבור, וכן מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי ישבשו הליכי משפט. לגישתה, המדובר בביצוע עבירה בצוותא, תוך כדי תכנון מוקדם. לכן מתבקש בית המשפט להורות על מעצרם עד תום ההליכים ולחילופין להורות על שחרורם בתנאי "מעצר בית" מלאים והפקדה כספית.

5.         עילת מעצר:

המבקשת מבססת את בקשתה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים על סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים ומכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

אמת כטענת באי כוח המשיבים, עבירות רכוש כשלעצמן אינן מקימות חזקה שהמשיבים מסוכנים לציבור, ובדרך כלל הסכנה לביטחון הציבור בכלל, ולביטחונו של האדם בפרט, נובעת מעבירות של אלימות- להבדיל מעבירות רכוש.

ברם, ההלכה הפסוקה היא, כי יש ועבירות רכוש יקימו בנסיבות מסוימות עילת מעצר לפי הסעיף הנ"ל, כאשר מדובר בעבירות המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם או בטחון הציבור.

כבוד השופטת בייניש בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268 (1998), עמדה על נסיבות נוספות שיכול ותצדקנה מעצר:

                    "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה ובנסיבות מסויימות יש בהם כי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש".

עוד נקבע ע"י כבוד השופט א. לוי בבש"פ 8107/02 אדרי נ' מדינת ישראל תק-על 2002(3), 1681 (2002) כי:

                   "עבירות רכוש אין בהן לבדן כדי להצדיק מעצרו של נאשם עד תום ההליכים. אך כלכל כלל גם לנוכחי יש יוצא מן הכלל, והכוונה לאותם מקרים בהם עברו של הנאשם ואורח חייו מלמדים על מי שרואה בעבריינות דרך חיים ולפיכך סכנתו לציבור שרירה וקיימת כל העת". 

בענייננו:

סבורני כי לא קמה עילת מעצר מכוח סעיף זה לגבי שני המשיבים.

חרף מעשיהם של המשיבים שלכאורה גנבו רכב, בצוותא חדא, אין במעשיהם כל תחכום. לא הובאו ראיות שיש בהן כדי ללמד על התארגנות או על ביצוע עבירה באופן שיטתי. לשני המשיבים אין עבר פלילי מכביד, כאשר לגבי משיב 2 הרשעות בעבירות אלימות כלפי בת זוג.

באשר לעילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א)- שקיים יסוד סביר לחשש כי המשיבים ישבשו הליכי משפט: