פרוטוקול בתיק בש 3713/05

החלטה

1.                   בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק פלילי 2522/05 על פי סעיף 21 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, (להלן: "חוק המעצרים").

2.                   כנגד המשיב  הוגש כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירות הבאות:

א.      תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, עבירה לפי סעיף 274 (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

ב.      תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין האמור.

ג.        איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין האמור.

3.                   על פי עובדות כתב האישום בתאריך 26.5.05, סמוך לשעה 13:20 בתא המעצר בהיכל בית המשפט השלום בחיפה, עת ביקשו השוטרים מהנאשם לצאת מתא המעצר ולעבור לתא אחר, תקף הנאשם את השוטרים, השתולל וסירב לצאת מן התא, תוך שהוא צועק לעברם דברי עלבון.

באותן נסיבות ניסו השוטרים להשתלט על הנאשם ולכבול אותו באזיקים, אך הנאשם התנגד ותקף את השוטרים, עת מילאו תפקידם כדין, וזאת עשה בכוונה להכשילם במילוי תפקידם ולמנוע את כבילתו והשמתו בתא המעצר.

בהמשך איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בחייו ובפרנסתו של השוטר אבוחצירא בכך שאיים כי יהרוג אותו לאחר שישתחרר מן המעצר.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו לשוטר אבוחצירא חבלות של ממש שהתבטאו בנפיחות בכף יד ימין, רגישות, הגבלה בתנועות של אצבע 5 של כף יד ימין.

השוטר אבוחצירא נזקק לטיפול רפואי שכלל השמת ידו בגבס.

ראיות לכאורה:

צודק ב"כ המלומד של המשיב כי קיימות ראיות לכאורה המסבכות את המשיב בעבירות המיוחסות לו, ככל שמדובר בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה שטמון בהן פוטנציאל ראייתי המקים סיכוי סביר להרשעה.

בעניין זה אפנה לדוחות השוטרים אשר היו נוכחים בעת האירוע ואשר מסרו גרסאות מפורטות על השתלשלות האירועים וכן אפנה לתיעוד הרפואי.

עילת המעצר:

סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, קובע קיומה של עילת מעצר אם "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה".

בעניינינו, מדובר בעבירות אלימות ואיומים כלפי שוטרים בעת מילוי תפקידם, המשקפות מסוכנות שיסודה במעשה אלימות בלתי מרוסנת כלפי גורמי אכיפת החוק ומעידים על חוסר מודעות בסיסית לחובה לציות לחוק וקבלת מרות החוק.

כעולה מהנסיבות, לא רק שהמשיב לא יכול היה להתגבר על יצרו אלא שהסתבך הוא לכאורה בביצוע עבירה של תקיפת שוטרים, אשר כל תפקידם היה לשמור עליו, עת הוא נתון במשמורת חוקית.

במציאות זו, שחרור המשיב לחלופת מעצר כרוך בסיכון ממשי להפרה נוספת של החוק על ידו בהעדר משמעת פנימית וריסון עצמי. לדידי, קמה בעניינו של המשיב חזקת מסוכנות, וסיכון נשקף ממנו לבטחון הציבור.