פרוטוקול בתיק בש 3584/05

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו בתיק פלילי 2447/05 על פי סעיף 21 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996  (להלן: "חוק המעצרים").

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירות הבאות:

א.                  החזקת סכין במטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

ב.                  איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום,בתאריך 23.3.05 סמוך לשעה 23:15, בעת השתתף המשיב באירועי יום הסטודנט בטכניון בחיפה, החזיק ברשותו סכין שלא כדין, מבלי שיש בידו להוכיח כי החזיק בסכין למטרה כשרה.

כאשר הבחין המשיב בשוטרים שבאו לקראתו, השליך את הסכין מכיסו לעבר הרצפה.

בהמשך ,לאחר שעוכב על ידי השוטרים, איים המשיב בפגיעה שלא כדין בחיי השוטרת סיוון כהן, בכך ששאל אותה אם יש לה ילדים ובהמשך אמר לה "אל תדאגי סיוון העולם קטן, עוד נפגש".

על פי תיק החקירה, קיים דו"ח של השוטרים על תפיסת הסכין ונסיבות התפיסה, וכן קיים דו"ח של השוטרת סיוון כהן  אודות האיומים.

המשיב בחקירתו הראשונה, שמר על זכות השתיקה ובהמשך בהתייחס לאיומים, הכחיש את ביצוע העבירה.

אכן, כפי שהסכימו הצדדים, קיימות ראיות  לכאורה, המסבכות את המשיב בעבירות המיוחסות לו.

עילת מעצר:

אני סבורה כי קיימת עילת מעצר על פי סעיף 21 (א) (1) (ב), דהיינו קיים בעיני יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחון הציבור. נסיבות העבירה הם כאלו אשר טומנות בחובן סיכון לציבור עת מחזיק המשיב סכין באירוע בו נוטלים חלק רבים.

מדובר במסיבה אשר המשיב נטל חלק בה ובמהלכה שתה לשוכרה וזאת ניתן ללמוד ממזכר השוטרים אשר הריחו  כי מפיו נודף ריח של אלכוהול.

השתיה, לדידי, מוסיפה נופך חמור לעצם המעשה.

המשיב יליד 1980, עובד למחייתו וכנגדו רישום של הרשעה אחת, אמנם בגין תקיפה לפי סעיף 379 אך מאידך אציין, כי העבירה, כך על פי הרישום, בוצעה בשנת 2000. פרט לכך, אין רישומים כנגד המשיב לרבות תיקי מב"דים. מטיעוני ב"כ המשיב, עולה כי מעצרו של המשיב בגין התיק שבפני, הינו המעצר הראשון, והבקשה למעצר עד תום ההליכים הינה הבקשה עמה הוא מתמודד לראשונה בחייו.

כמו כן, ראוי לציין כי המשיב שהה עד כה במעצר, וימי המעצר הללו, נתנו אותותיהם במשיב וזאת הבחנתי במהלך הדיון, שהתקיים בפני.

בנסיבות אלה, ועל פי מצוות המחוקק לפי סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים, מצאתי לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה אשר יהא בה כדי להשיג את התכלית העומדת ביסוד עילת המעצר ויחד עם זאת תהא חומרתה פחותה מן המעצר.

ב"כ המשיב מציעה חלופת מעצר בבית המשפחה, שם המשיב מתגורר דרך קבע.