פראג' ואח' נ' שמחון ואח' - פסקדין

החלטה

בקשה לביטול עיקול זמני.

התובע הגיש כתב - תביעה ע"ס 455,639 ₪ נכון ליום הגשתה (15.1.09) נגד הנתבע, עורך – דין במקצועו, בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב רשלנותו של הנתבע בטיפול בענייניו – כמפורט בסעיף 35 לכתב – התביעה.

להבטחת קיומו של פסק – דין עתידי, ככל שיינתן בתביעה זו, הגיש ב"כ התובע בקשה להטלת עיקול ברישום על נכס מקרקעין בטירת הכרמל הידוע בספרי רשם המקרקעין כחלקה 12/5 בגוש 11089.

ביום 28.12.10 ניתן צו העיקול אך בעקבות טעות שנפלה במספרי הגוש והחלקה בבקשת ב"כ התובע, ניתנה החלטה מתקנת ביום 16.1.11, ובו ביום הופק צו מתוקן.

בהחלטת ביהמ"ש מיום 28.12.10 נקבע כי צו העיקול יימסר לנתבע תוך 7 ימים מהמצאת ההתחייבות העצמית.

ביום 10.2.11 הגיש הנתבע בקשה לביטול העיקול בטענה כי עד למועד הגשת הבקשה טרם קיבל את צו העיקול.

מאחר שהצו המתוקן הופק רק ביום 16.1.11 – והיה אמור להימסר לנתבע עד יום 23.1.11 – מסתכם האיחור ב - 18 יום למועד הגשת בקשת הביטול.

הנתבע טוען כי אי – המצאת הצו - מהווה פגיעה חמורה בפרוצדורה אשר נקבעה בתקנות – מה גם שהנתבע וב"כ התובע נמצאים בקשר עבודה רציף, מוחלפות ביניהם הודעות פקסימיליה חדשות לבקרים; והמשיב יכול היה בנקל להמציא למבקש את צו העיקול.

להלן מצטט המבקש את תקנה 370 (3) לתסד"א הקובעת כי אם הצו הזמני לא הומצא למשיב כאמור בתקנה 367 ב' לתסד"א, יפקע הצו.

המבקש מדגיש כי מאחר שצו העיקול על נספחיו לא הומצאו לנתבע במועד שקבע ביהמ"ש, הרי שאי – מילוי תקנות 367 (ב) ו – 370 (3) לתסד"א, מביא לפקיעת הצו.

בתצהיר התומך בבקשה מתאר המבקש את הנזקים שנגרמו לו עקב העדר ידיעה מצידו על קיומו של צו העיקול על דירתו.

מסתבר כי ביום 27.1.11 חתם הנתבע על הסכם מכר של דירתו, ולמחרת – בהסתמך על הסכם זה, חתם על זיכרון דברים לרכישת דירה בכתובת אחרת.

ביום 31.1.11 התברר לרוכש דירתו של הנתבע כי על הדירה הוטל עיקול, ורק אז נודע לנתבע שקיים עיקול על דירתו.

בסופו של דבר נחתם בין הנתבע לקונה הסכם ביטול עיסקה, והצדדים הצהירו כי אין להם טענות ו/או תביעות איש כלפי רעהו.

עם זאת חשוף הנתבע לתביעה מצד מוכר הדירה בעיסקה השנייה, שכן נאלץ לבטל את רכישתה.

עיקר נזקיו של הנתבע, נגרמו לו לטענתו בשל הפגיעה במוניטין שלו כאיש ציבור בטירת הכרמל, לכשנודע כי ביטל את ההסכם למכירת דירתו עקב עיקול שהוטל עליה.

התובע טוען כי לנתבע כתובות רבות, ויצירת קשר עמו נתקלה בקשיים רבים. לטענתו, כיום, לאחר שנודע למבקש על העיקול, אין חשיבות רבה בהמצאת המסמכים לתובע, ואין הצדקה לקבוע כי הצו פקע מסיבה זו.

ב"כ הצדדים מרבים להעזר בפסיקה, כאשר כל צד מגייס לעזרתו פסיקה הנוחה לו.

הנתבע שהה תקופה ארוכה בחו"ל, ולא ניתן היה לאתרו ו/או להמציא לו כתבי בית – דין.