פר"ק 51651-12-11 זרובבל נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

 פסק דין זה עניינו, בתביעה שהגיש המפרק כנגד מנהל החברה לאחריות אישית לחובות החברה.

רקע

1. ביום 25.3.12, ניתן צו פירוק לחברה ומאוחר יותר מונה לה מפרק. החברה נוסדה ביום 6.5.99. לחברה היו שני בעלי מניות ושני מנהלים. האחד הינו המשיב והשני מר מנשה שטיין אשר בהסכמה סיים תפקידו והעביר את מניותיו למשיב ביום 28.7.05. החברה עסקה בבנייה, ובמכונות לבניין כמו מכונות טיח. אירוע משמעותי כנגד החברה, היה תביעתו של מר זרובבל ז"ל אשר הגיש תביעה נזיקית, בביהמ"ש השלום בתל אביב, בת"א 51395/05 בשל נזקים שגרמו לו החברה והמנהל האחר מר שטיין וזאת בעקבות הסכם לבנייה מיום 25.8.02. התביעה האמורה לא הוגשה נגד המשיב. התביעה הוגשה בשנת 2005. פסק הדין ניתן ביום 25.6.09 במסגרתו התקבלה התביעה נגד החברה אולם נדחתה כנגד מר שטיין. לאור כך שהחברה לא שילמה את פסק הדין, הגיש הנושה את בקשת הפירוק. עוד יש לציין שהחוב לנושה הינו החוב העיקרי והמהותי של החברה בפירוק ומהווה כ – 90% מחובות החברה וכי מפרק החברה הינו מי שייצג את הנושה בהליכים מטעם הנושה כנגדה.

2. אין מחלוקת שהחברה עסקה בבנייה. לאחר שמר מנשה שטיין יצא מהחברה בשנת 2005, החברה המשיכה בפעילות חלקית אשר יש מחלוקת לגביה ולגבי היקפה. עיון בדו"ח הכספי לשנת 2008 מעלה מביאור 1 כי כהצהרתה, החברה הפסיקה פעילותה באוקטובר 2007. מביאור זה עלה כי משנת 2000 עוסקת החברה גם בייבוא מכונות טיח וכי בשנים 2008 – 2009 עסקה בהשכרת נכסים שבבעלותה. כפי שעלה מביאור 7, בשנת 2007 יש פירוט של עלות מכירות ועיבוד בהיקף 678,105 ₪ כאשר ההוצאה על ייצור מכונות, עמדה לשנת 2007 על 347,512 ₪. בפירוט עלות המכירות ועיבוד יש פריטים שונים אשר הגבוהים שבהם הינם: קניות 155,446 ₪ ושכר עבודה 96,721 ₪.

3. עוד עולה מהדוחות כי בשנים 2007-2009 ערכה החברה עסקאות עם חברה קשורה, חברת סטארט גאן, (להלן: "סטארט גאן"), הסכם מאוגוסט 2007 במסגרתו נמכרה לסטארט גאן פעילותה העסקית בתמורה לפירעון חובות החברה לבנק הפועלים. כפי שיפורט להלן, טענת המפרק הינה שהחברה הבריחה נכסיה לחברה זו, שהינה למעשה בבעלות המשיב, אשר באופן פיקטיבי דאג לכך שתירשם על שם אביו וזאת על מנת להרחיק עצמו ממנה, כביכול הוא רק מנהל בה. מנגד טען המשיב כי זה היה רצונו של אביו, לסייע לו ובלבד שלא יהיה בעליה של סטארט גאן ולהגנת השקעתו של אביו, בסך 400,000 ₪.

תמצית טענות המפרק

4. טוען המפרק שיש לחייב את המשיב בחובות החברה בהתאם לסע' 373 לפקודה וזאת נוכח התרמית העומדת מאחורי פעילות החברה. לחילופין מבקש המפרק לחייב המשיב לשלם כספים בהתאם לסע' 374. בראש הדברים טוען המפרק כי המשיב ניסה בעורמה להביא לפירוק החברה מרצון לאחר שחתם על תצהיר שקרי בדבר יכולת פירעון החברה. נטען כנגד המשיב שהחברה עסקה במכונות טיח ולכן אין ממש בטענת המשיב ולפיה לאור פרישת השותף שטיין מהחברה, לא הייתה לה עוד תוחלת. נטען שהמשיב יזם רישום אביו כבעלי סטארט גאן, שהמשיכה את פעולות ייצור מכונות הטיח בה עסקה החברה. נטען כי החברות, זו בפירוק וסטארט גאן ניהלו חשבון באותו סניף בנק ולחברות היה אותו רו"ח ולמעשה פעילות החברה הועתקה במלואה לסטארט גאן. נטען כי העדר התיעוד החשבונאי שבין החברות מדבר בעד עצמו שכן גם אם תתקבל גרסת המשיב לפריצה למשרדי החברה בשנת 2006, התיעוד החשבונאי שלאחר מכן, ובראש הדברים כרטסת הנהלת החשבונות נותרו אצל המשיב שלא העבירה למפרק. כמו כן נטען כי המשיב עשה ככול שביכולתו לשבש את פעולות הפירוק, סיכל העברת מסמכי הנהלת חשבונות ולא התייצב לחקירות. נטען כי המשיב הבריח רכב איסוזו שהיה של החברה, וחילק לעצמו דיווידנדים והביא לכך שהחוב כלפיו בספרי החברה קטן. כן נטען כי על המשיב היה לזמן עדים שלא התייצבו כמו רו"ח וקנין. לפיכך, התבקש ביהמ"ש להורות על חיוב המשיב כמפורט בבקשה.

תמצית טענות המשיב

5. טוען המשיב כי המפרק רודף אותו לשווא ושבזמן אמת, כאשר הוגשה תביעת הנושה העיקרי לחברה, לא הוגשה התביעה נגדו ואף נדחתה כנגד המנהל האחר שהיה אז בחברה. נטען כי החברה הייתה בהליכי סגירה, עוד בשנת 2005 כאשר עזב אותו בעל המניות מנשה שטיין. נטען כי ביום 16.12.07 נסגר תיק הניכויים של החברה במל"ל. לאור היות המשיב מכונאי בהכשרתו, התקבלה בקשת הסיוע מאביו שפתח עבורו את סטארט גן תוך השקעת כספים. נטען כי סטארט גאן רכשה את ציודה של החברה בחודש 8/07 אלא שבשל ייעוץ מס של רו"ח גבי וקנין, לצורך ניצול הפסדים, התבטאה הרכישה בשנת 2007 וכן בשנת 2008 כהשכרה נכסים ובשלהי 2009 באה לביטוי חשבונאי יתרת הרכישה. נטען כי סטארט גן פרעה חובות של החברה אולם בשל השנים שחלפו, המשיב אינו יכול לאתר אלא באופן חלקי אסמכתאות להזרמות כספים לטובת החברה. נטען כי יתרת חוב של סטארט גן בכרטיסה בחברה, הינה יתרת מע"מ, יתרה שנרשמה בעצת רו"ח וקנין. לגבי מכירת רכוש החברה בסוף פעילותה, נטען כי מדובר בציוד שהיה ממושכן לבנק ובמכירה נחסך הליך של כינוס נכסים מטעם הבנק שהיה נושה מובטח בהם. לגבי החתימה על תצהיר כשרות הפירעון, כאשר עלתה אפשרות של פירוק מרצון, טען המשיב כי מדובר בטעות שבהיסח הדעת. לגבי העדר שיתוף הפעולה של המשיב, נטען כי בשנת 2006 הייתה פריצה למשרדי החברה ולכן הקושי שעלה בהעברת מסמכים. נטען כי המשיב לא התייצב למועד חקירת המפרק, בשל מחלה והוצג אישור רפואי אולם לאחר מכן התייצב המשיב לחקירות. טוען המשיב כי חלה התיישנות ולכל הפחות שיהוי בהגשת הבקשה בפרט כאשר המפרק הינו ב"כ הנושה הכמעט מוחלט של החברה, שהיה זה שהגיש בשעתו את התביעה נגדה. נטען כי אי ההתייצבות של רו"ח וקנין לחקירה נגדית על תצהירו הינה בשל מחדל של המפרק שהיה צריך להזמינו. לגוף הדברים נטען כי לא הוכחה כנדרש בהלכה הפסוקה, בנטל הוכחה מוגבר, טענת המפרק לתרמית, ושהפעולה היחידה של מכירת נכסי החברה בסוף פעילותה, לא הייתה אלא מכירת נכסים משועבדים, לצורך החזר חוב לבנק, כלומר הדבר לא הוליד כל רווח למשיב. לפיכך נטען שיש לדחות הבקשה.