פר"ק 42153-05-14 מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

בפניי ערעור על הכרעת המנהל המיוחד בתביעת חוב של המערערת, כנגד מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ בפירוק (להלן – העיתון).

1. ברקע ההתדיינות מצויות העובדות הבאות. המערערת היא הגב' גלית דהן קרליבך (להלן – המערערת). המערערת הייתה אחראית על מדור הטיולים בעיתון. במסגרת תפקידה כתבה המערערת טור טיולים שבועי. שכרה עמד על 1,000 ₪ למדור, למעט תקופה קצרה בה העיתון היה במשבר ושכרה הופחת ל – 700 ₪. היא עבדה בעיתון מחודש אוגוסט 2011 עד לתחילת הפירוק בחודש מרץ 2014. לקראת סוף חודש מרץ 2014 הגישה המערערת תביעת חוב למנהל המיוחד. בתביעה עתרה המערערת לסעד כספי בסך של 47,391 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 20,350 ₪ בגין שכר עבודה; סך של 5,615 ₪ בגין ימי חופש; סך של 4,757 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת; סך של 4,380 ₪ בגין דמי הבראה; סך של 12,289 ₪ בגין פיצויי פיטורים. המנהל המיוחד קיבל חלקית את תביעת החוב וקבע כי המערערת זכאית לתשלום בסך 20,350 ₪, כאמור. המנהל המיוחד הוסיף וקבע, כי בין המערערת ובין העיתון לא היו יחסי עובד מעביד. כן נקבע, כי התשלום לו זכאית המערערת אינו נמצא בדין קדימה.

2. מכאן הערעור שבפניי. המערערת טוענת, כי בינה לבין העיתון התקיימו יחסי עובד מעביד. על רקע זה טוענת המערערת כי יש לפסוק לה תשלום בגין הרכיבים בהם לא הכיר המנהל המיוחד. כן טוענת המערערת, על רקע זה, כי יש להכיר בתביעתה כתביעה הנתונה לדין קדימה.

3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, על רקע החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. אפרט את השיקולים העומדים ביסוד קביעה זו.

4. יחסי עובד מעביד. אין מחלוקת כי המערערת והעיתון התקשרו בהסכם למתן שירותים כמשתתף חופשי מחודש אוקטובר 2011 (להלן – ההסכם). בהסכם נקבע כי אין יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין העיתון. נקבע עוד, כי גם אם ייקבע בערכאה שיפוטית כזאת או אחרת כי בין העיתון לבין המערערת התקיימו יחסי עובד מעביד, הרי שהשכר הקובע לצורך כל חוק יחושב כך ש 60% מהתמורה ששולמה למערערת תיוחס לשכר עבודה, ואילו 40% הנותרים יוחסו לתנאים הסוציאליים. לטענת המערערת, על אף ההסכם האמור יש להכיר בה כעובדת מן המניין של העיתון (פסקאות 7 – 9 לתצהיר המערערת, נספח ב' לערעור). הוטעם, כי מעמדו של עובד הוא סטטוס שאינו ניתן לשלילה במסגרת הסכמים כאלו ואחרים (פסקה 33 לערעור).

5. יש ממש בטענת המערערת, כי האמור בהסכם בינה ובין העיתון אינו מהווה סוף פסוק בשאלת מעמדה כעובדת. בהקשר זה נפסק, כי קיומם של יחסי עובד מעביד הוא בבחינת קרוב לסטטוס, ועל כן נחתך לפי נסיבות העניין, ולאו דווקא על פי האמור במסמכי ההתקשרות בין הצדדים (ראו ע"ע 110/10 רופא נ' מרקם סוכנות לביטוח בע"מ (22.12.11), בפסקה 25). האמור בהסכם העבודה הינו שיקול המובא בחשבון, אך לא נתון שניתן לו משקל מכריע.

6. לעיצומם של דברים, הגעתי למסקנה כי על פי אמות המידה הרלוונטיות, יש לקבוע כי המערערת הייתה עובדת של העיתון. אסביר את שיקוליי.

7. השאלה בה יש להכריע, נוכח נוסחו של ההסכם בין הצדדים, היא האם המערערת היא "עובדת", או שמא היא בגדר "משתתפת חופשית". בפסיקה נקבע, כי ככלל ייקבע מעמד "עובד" על פי מבחן מעורב, שעיקרו מבחן ההשתלבות. "על פי מבחן ההשתלבות, עובד הוא אדם המשתלב במפעל (הפן החיובי) ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (הפן השלילי)" (דברי כב' הנשיא א' ברק בבג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628(1996), בפסקה 3 לפסק דינו). במסגרת הפן החיובי, נדרש כי "המועסק מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואינו גורם חיצוני" (שם).