פר"ק 41106-10-13 ע.ע. אבו ראס- חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' א.ע. השלום יזמות ובניה בע"מ ואח'

לפני בקשה בה עותרת המבקשת, חברת יסודות ח.פ. בע"מ (להלן: "המבקשת"), להתיר המשך הליך משפטי המתנהל במסגרת ת"א 5516/07 בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופט וגנר), בין היתר נגד חברת א.ע. השלום בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה שבפירוק"), ואשר מצוי ערב סיום ובשלבים אחרונים של הגשת סיכומים.

התביעה המתנהלת בבית משפט השלום בחיפה הוגדרה כתביעה "כספית – חוזית – נזיקית" ובמרכזה הסכם מכר מיום 7/1/02 שנחתם בין המבקשת לבין התובעים, בני זוג שרכשו דירה בפרויקט. התביעה הוגשה נגד המבקשת (שנטען כי הייתה המוכרת של הדירה ואחראית על ביצוע עבודות הבנייה בה), נגד החברה בפירוק (שנטען כי היא קשורה למבקשת ופועלת מטעמה כקבלן משנה), כנגד מר אחמד ג'ברין (שנטען כי כיהן כמנהל שתי החברות) וכנגד בנק אוצר החייל. במסגרת התביעה העיקרית עתרו התובעים לקבוע כי ביטול הסכם המכר על ידם נעשה כדין, וכן לחייב את הנתבעים בגין הפרת החוזה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ובגין ירידת ערך הנכס. בתוך כך עתרו התובעים להשבת כספי התמורה ששילמו, השבת עלות מומחים בגין הכנת חוות דעת, אובדן רווחים והזדמנויות, עוגמת נפש ועוד. בהמשך, הוגשה הודעת צד ג' על ידי המבקשת, בין היתר כנגד החברה שבפירוק ומר אמיר ג'ברין.

על פי הנטען בבקשה, במסגרת ההליך המתנהל בבית משפט השלום בחיפה הסתיים שלב שמיעת ההוכחות ואף הוגשו סיכומי התובעים, כך שכעת כל שעל הנתבעים (ובכללם החברה שבפירוק) לעשות הוא להגיש את סיכומיהם (גם במסגרת הודעת צד ג' שהוגשה) ולהמתין למתן פסק הדין. על פי הנטען, מדובר בהליך מורכב וממושך המתנהל מאז שנת 2007, ואשר החברה שבפירוק נטלה בו חלק פעיל.

המבקשת טוענת כי יעילות הדיון, מניעת סיכון כפול או הכרעות סותרות וחיסכון בזמן שיפוטי, מחייבים את השלמת ההליך, המצוי בשלב מתקדם ביותר. לטענתה, אין זה סביר ויעיל להטיל על בעל התפקיד לבדוק מחדש את כל חומר הראיות ולהכריע בתביעת חוב שתוגש על ידה, וגם מטעם זה יש להתיר את השלמת ההליך וסיומו. לשיטת המבקשת, בא כוח החברה בהליך האזרחי הנו לא אחר מאשר אחיו של מנהל החברה, כך שהשלמת הייצוג על ידו עדיפה על פני תשלום הוצאות שיידרשו לצורך בירור והכרעה בתביעת החוב. עוד מדגישה המבקשת כי ביצוע כל פסק דין שיינתן יהא כפוף להליכי הפירוק המתנהלים ביחס לחברה.

מנגד, המנהל המיוחד מתנגד לבקשה ובפיו מספר טעמים: ראשית, מבירור עם מי ששימש כבא כוח החברה בהליך האזרחי עלה כי הוא אינו מעוניין להמשיך ולייצג את החברה שבפירוק באותו הליך; שנית, בענייננו ניתן צו הפירוק עוד ביום 15/9/13 ועד כה לא הגישה המבקשת תביעת חוב, כך שאין לראותה בגדר "נושה" של החברה ואין "להכשיר" את מחדלה בהגשת תביעת חוב ולהתיר לה להמשיך בהליכים נגד החברה שבפירוק (בעניין זה טוענת המבקשת בתגובה משלימה שהגישה כי צו הפירוק ניתן ביום 27/2/14, כך שהמועד להגשת תביעת חוב מטעמה טרם חלף). בנסיבות אלה ובהתבסס על הדין והפסיקה, טוען המנהל המיוחד כי אין להתיר המשך ההליך נגד החברה שבפירוק, וכפועל יוצא יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

במסגרת תשובת המבקשת ובטיעונים שהוגשו מטעמה, מתייחסת המבקשת לטענות המנהל המיוחד וכן להלכות שיצאו מבית המשפט העליון בסוגיה העומדת על הפרק. כן מוסיפה המבקשת וטוענת כי התביעה הנה תביעה חוזית ונזיקית הטעונה הוכחה ולא תביעה על סכום קצוב, וגם לכך יש ליתן את המשקל המתחייב בנסיבות העניין.

לאחר שעיינתי בכתבי בית הדין ובטיעוני הצדדים, השתכנעתי כי יש להיעתר לבקשה, מהטעמים שיפורטו להלן.

סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 קובע בזו הלשון: "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".