פר"ק 38141-09-10 מלרג - הנדסה וקבלנות בע"מ ואח' נ' בע"מ ואח' - פסקדין

1.בפני בקשה אשר הוגשה על ידי המשיבים 7-9 שבכותרת, הם המבקשים בבקשה שבפניי (להלן: "המבקשים") בה מתבקש רשם בית המשפט להורות למבקש שבכותרת, עו"ד רענן קליר (להלן: "עו"ד קליר") לשלם אגרה בגין בקשה למתן הוראות, היא בקשה מס' 53 בתיק העיקרי, כפי שהייתה משתלמת לו היה מדובר בתביעה כספית רגילה. עוד התבקש בית המשפט לקבוע שעד התשלום המלא של האגרה לא תחל שמיעת בקשה מס' 53. להלן העובדות הצריכות לעניינו, ובכלל זה ההליכים שננקטו עד כה.

2.ביום 13/12/11 הגיש עו"ד קליר, שהינו בעל תפקיד בחברה, בקשה במסגרת תיק הפירוק אשר כוונה כנגד תשעת המשיבים שבכותרת, וביניהם המבקשים שבפניי. בבקשה זו התבקש בית המשפט להורות כי כעל המשיבים, דירקטורים לשעבר בחברה, לשלם לקופת בעל התפקיד את סכום כל החובות של החברה כלפי נושיה; לחלופין לשלם את סכום הדיווידנד שחולקו בשנים 2007 ו-2008 או כל סכום אחר שיקבע על ידי בית המשפט. בתמצית נטען בבקשה מס' 53 כי יש להטיל אחריות על המשיבים בגין שלוש חלוקות דיווידנד שנעשו לטענת עו"ד קליר שלא כדין, חרף קשיי החברה וחרף כך שלא נבדק ולא התקיים מבחן יכולת הפירעון. בבקשה זו התבקש בית המשפט בין היתר לדון בה לפי סעיף 374 לפקודת החברות או בגדר בקשה למתן הוראות, ולא להפנות את בעל התפקיד להגשת תביעה בהליך נפרד.

3.ביום 10/7/12 הגישו המבקשים בקשה לסילוק על הסף של הבקשה למתן הוראות. במסגרת זאת טענו בין היתר כי לא ניתן להגיש את התובענה על דרך בקשה למתן הוראות, וכי "בין כך ובין כך" יש לחייב את המבקש (עו"ד קליר) בתשלום אגרה, ואם לא כך יש לסלק הבקשה על הסף.

4.ביום 24/3/13 נדחתה בקשת הסילוק מבלי לדון בסוגיית האגרה ובית המשפט הורה למשיבים בבקשה להגיש מענה לבקשה למתן הוראות. המשיבים הגישו בר"ע על החלטה זו ביום 15/7/13 קבע כב' השופט סולברג, במסגרת רע"א 3565/13 רוטמן נ' קליר, בין היתר: "אשר לטענות המבקשים ביחס לאי-תשלום אגרת המשפט, אציין כי אין עוררין על כך שניהול ההליך על דרך של "בקשה למתן הוראות" יחייב תשלום אגרה בדומה להליך של תביעה רגילה לסעד כספי. סוגית האגרה על היבטיה השונים כלל לא נבחנה על-ידי בית המשפט המחוזי ואף לא נתבקשה תגובתה של המדינה. עניין זה ראוי לעיון ולליבון לפני הערכאה הדיונית. המבקשים רשאים להגיש בקשה נפרדת לרשם בית המשפט המחוזי, כנהוג לגבי בקשות בענייני אגרות, ואולם ברי כי הגשת הבקשה לא תמנע את קידומו של הדיון ב"בקשה למתן הוראות" (ראו עניין שרידב לעיל, פסקה 11 להחלטת השופט (כתוארו אז) א' גרוניס). זאת ועוד: לאחרונה, חזרתי על ההלכה הפסוקה כי אגרה היא עניין למדינה לענות בו, בהיותה משולמת לקופתה, והיא הגורם העיקרי אשר צפוי להיפגע כתוצאה מאי-תשלום האגרה הקבועה על-פי דין (ראו סיפא לפסקה 4 להחלטתי ברע"א 3376/13 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אסנין [פורסם בנבו] (6.6.2013)); להרחבה בסוגיה זו ראו גם רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מ"י, פ"ד סא(2) 795 (2006), בפסקה 3 לפסק-דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס). לפיכך, דינן של שתי בקשות הרשות לערער להידחות. על המבקשים להגיש תשובתם ל"בקשה למתן הוראות" בהתאם למועדים שקבע בית המשפט המחוזי. כאמור, עומדת למבקשים האפשרות להגיש בקשה מתאימה לעניין האגרה ובית המשפט המחוזי יהיה רשאי גם לבקש את תגובתה של המדינה" (להלן: "החלטת כב' השופט סולברג").

5.ביום 1/8/13 הגישו המבקשים בקשה לחיוב באגרה; ביום 5/8/13 נדחתה בקשה זו על הסף וביום 7/8/13 נדחה העיון החוזר. ביום 20/8/13 הוגשה בר"ע לעליון על החלטות אלו ובית משפט עליון בהחלטתו מיום 29/8/13 המליץ למבקשים להגיש בקשה לעיון חוזר עם הפניה להחלטה מיום 15/7/13 המצוטטת לעיל. ביום 11/3/14 התקיים דיון בפני כב' השופט אורנשטיין בבקשה מס' 83, היא הבקשה שהוגשה לחיוב באגרה ולהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט. כב' השופט אורנשטיין קבע כי את הבקשה בעניין האגרה יש להגיש בפני הרשם. בכל הנוגע לחיוב בערובה להוצאות, הורה כב' השופט אורנשטיין כי בקופת ההסדר יוותר סך של 225,000 ₪ אשר יבטיח במידת הצורך את הוצאות המשיבים בבקשה מס' 53, ככל שיחויבו.

6.בעקבות החלטה זו, הוגשה ביום 2/4/14 בקשה מס' 88, היא הבקשה שבפניי, לחיוב באגרת בית משפט. בקשה זו הוגשה לרשם בית המשפט, על פי ההוראות שניתנו. ביום 3/4/14 התבקשה תגובת היועץ המשפטי לממשלה וכן יתר בעלי הדין. זה המקום לציין כי במקביל שמיעת בקשה מס' 53 הועברה לכב' השופט ברנר, וזה האחרון קבע ביום 18/8/14 (ודחה בקשה לעיון חוזר ביום 21/9/14) כי שמיעתה של בקשה מס' 53 לא תחל עד אשר תוכרע סוגיית האגרה בבקשה מס' 88.

7. היועמ"ש הגיש את תגובתו ביום 7/8/14 וציין כי במרכזה של הבקשה עומדת סוגיה אשר נדונה רבות בפסיקה - והינה, בתמצית, האם יש מקום לחייב באגרה מקום שההליך מתנהל כבקשה למתן הוראות במסגרת תיק פירוק. היועמ"ש הפנה את בית המשפט לרע"א 4906/13 ישעיהו איבי נ' עו"ד שחר בן מאיר (להלן: " עניין איבי") וגרס כי הסוגיה הנדונה שם זהה לזו שבפנינו, וסוגיה זו עומדת בפניי הכרעה, לאחר שהיועמ"ש הביע שם את עמדתו. היועמ"ש בחר לצרף לתגובתו את עמדתו המפורטת בעניין איבי ובקש להחילה גם במקרה הנדון. בתמצית, סוקר היועמ"ש את המורכבות של הסוגיה; את הפסיקה הנוהגת עד כה; את הבעייתיות שבחיוב אגרה מחד או באי חיובה מאידך. היועמ"ש עומד על היחודיות של תיקי חדלות פירעון ומצביע על האינטרסים המתנגשים. לבסוף, עמדת היועמ"ש הינה שלא חל חיוב באגרה על הגשת בקשות למתן הוראות בהליכי פירוק (להלן: "עמדת היועמ"ש"). מבחינה פרקטית הציע היועמ"ש להמתין בתיק זה להכרעת בית המשפט העליון בעניין איבי.

8.עו"ד קליר הגיב לבקשה מס' 88 והפנה לעמדת היועמ"ש. לדידו די באמור שם, ודי בכך שהמדינה הינה בעלת הדין הראויה בבקשות לפטור מאגרה, כדי לדחות את הבקשה. עו"ד קליר הדגיש את הראציונל אשר עומד בבסיס העמדה לפטור בעל תפקיד מתשלום אגרה במקרים כגון דא – והוא מיצוי זכויות התביעה למען הנושים. עו"ד קליר לא התנגד להמתין להכרעה בעניין איבי ולהחילה גם על המקרה שלפנינו, כל עוד לא תתעכב שמיעת בקשה מס' 53.

9.המבקשים בבקשה הסכימו להמתין עם ההכרעה בעניין האגרה עד להכרעה בעניין איבי, אולם הפנו להחלטות כב' השופט ברנר וטענו כי אין להחל בשמיעת בקשה מס' 53. בקשתי בעניין זה את עמדות הצדדים – ראו החלטתי מיום 16/10/14. למקרא תגובותיהם עלה כי יש הסכמה להחיל על המקרה הנדון את ההכרעה שתינתן בעניין איבי, אולם לא קיימת הסכמה בשאלה האם יש לעכב, עד למתן הכרעה בעניין איבי, את בירור בקשה מס' 53. הבהרתי את עמדתי כי לדידי המבקשים אינם יכולים להתלות בהחלטת כב' השופט ברנר, אשר הגבילה את בירורה של בקשה מס' 53 במתן הכרעה בבקשה מס' 88. משכך, ומאחר ועו"ד קליר לא הסכים להמתין עם בירור בקשה מס' 53 עד להכרעה בעניין איבי, קבעתי כי תנתן הכרעתי בבקשה מס' 88 לאחר שהכנ"ר יגיש את תגובתו. הכנ"ר הגיש את תגובתו והצטרף לעמדת היועמ"ש, ראו סעיף 5 לתגובה.